מנכ"ל הסנה לשעבר שילם מיליון שקל לעורכי דין; ביהמ"ש: זו לא הוצאה מוכרת

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, דחה השבוע ערעור מס הכנסה שהגיש מנכ"ל חברת הביטוח הסנה לשעבר, מיכאל מילר, אשר הורשע בעבירות ניירות ערך חמורות וריצה בגינן עונש מאסר בפועל של 18 חודשים.



מילר, שיוצג בהליכים הפליליים נגדו על ידי סניגורים בכירים ושילם להם בתמורה שכר טרחה של כמיליון שקל, הפעיל במועדים אלה משרד עורכי דין, וביקש לכלול את הוצאות ההגנה כהוצאות מוכרות של משרדו. פקיד השומה התנגד, והשופט אלטוביה קיבל את עמדת רשויות המס ופסק כי הכרה בהוצאות ההגנה של נאשם שהורשע בעבירות מסוג זה תהיה מנוגדת לתקנת הציבור.



כתב האישום נגד מילר הוגש ב-97' בגין עבירות שביצע בהיותו מנכ"ל חברת הסנה, ב-92-'88'. מילר הורשע בהנעה בתרמית לרכוש ניירות ערך, גרימה להגשת פרטים מטעים בדו"חות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות נוספות. בית משפט השלום בתל אביב גזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.



בערעור שהגיש מילר למחוזי הוא זוכה ממקצת העבירות, ועונשו הוקל ל-18 חודשים בפועל (במקום 30); עתירה שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה. בבית משפט השלום יוצג מילר באמצעות עורכי הדין יהודה סביר ודפנה טלגם ממשרד גורניצקי, ובהליכים במחוזי ובעליון ייצג אותו עו"ד נבות תל-צור. שכר הטרחה הכולל ששילם מילר הסתכם בכמיליון שקל.



עיקר טענתו של מילר בערעור המס שהגיש היה כי שכר הטרחה ששילם שימש אותו כדי "לשמור על הקיים", ולכן יש להכיר בו כהוצאה מוכרת. זאת, לטענתו, הואיל והוא היה עורך דין במועדים הרלוונטיים, וההגנה על שמו הטוב היתה חיונית לשמירה על מקור הכנסתו.



רשות המסים, באמצעות פקיד שומה תל אביב, התנגדה לבקשה וטענה כי הוצאות לשם הגנה משפטית במשפט פלילי הן "הוצאה מעורבת" האסורה בניכוי לפי פקודת מס הכנסה. זאת, נטען, מאחר שמטרתן - בנוסף לכל מטרה אחרת - היא לסייע לנישום להינצל מעונש הצפוי לו ולהגן על חירותו, ולכן יש בהן מרכיב של הוצאה פרטית ולא עסקית.



עוד טענה רשות המסים כי בגזר דינו של מילר נקבע שמעשיו לא נעשו במסגרת תפקידו כמנכ"ל חברת הסנה, ואף היה בהם לסכן את יציבות החברה ולפגוע בשוק הביטוח בישראל ובשוק ההון. לכן, נטען, הוצאה על ניהול משפט פלילי אינה יכולה להיחשב כרגילה והכרחית, שכן אין זה מקובל ואין זה סביר לנהל או להפעיל עסק תוך ביצוע עבירות פליליות. יתרה מכך, נטען, מטעמים של תקנת הציבור אין להתיר הוצאות כאלה.



השופט אלטוביה קיבל את עמדת רשות המסים, וקבע כי כאשר מדובר בהרשעה בעבירות בעלות יסוד נפשי העולה על רשלנות (כלומר, עבירות המתבצעות מתוך כוונה), לא ניתן לטעון ל"שמירה על הקיים".



"יתרה מכך, התרתן של הוצאות הגנה שכשלה בקשר עם עבירה בעלת יסוד נפשי כאמור תהא מנוגדת לתקנת הציבור", נכתב בהחלטה. לדברי השופט, בהרשעה בעבירות בעלות יסוד נפשי של רשלנות או פחות מכך - או כאשר הנישום מזוכה - יופעלו מבחנים אחרים. לכן, לדבריו, פעל פקיד השומה כדין שעה שלא התיר את הוצאות ניהול ההליכים הפליליים, ואין מקום להתערב בכך. מילר חויב בהוצאות בסך 1,500 שקל וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 12 אלף שקל בתוספת מע"מ.