הוגשה תובענה כנגד גילתק תקשורת בגין גזל המצאה בתחום תשתיות תקשורת

מאיר זילבר, עובד לשעבר של חברת גילתק תקשורת , פנה אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה שיקבע כי הוא הממציא הבלעדי והבעלים הבלעדי של המצאה המכונה "בסיס למגדל ושיטה לפריסתו באתר" (Fast-Site), וכי על חברת גילתק להימנע מכל שימוש בהמצאה הנ"ל ומביצוע כל פעולה בקשר עם ההמצאה, לרבות העברתה לצד שלישי ורישומה כפטנט.

זילבר, מהנדס אזרחי, אשר עבד בגילתק בין השנים 1991 עד 1993, טוען באמצעות עוה"ד עפר בר-און ואמיר ויתקון ממשרד שביט, בר-און, ענבר ושות', כי בתחילת שנת 2000 הומצאה על ידו, ללא סיוע של כל אדם אחר, ההמצאה, אשר מהווה פיתרון מקורי לבניית יסוד למגדל תקשורת המוצב על הקרקע, מאלמנטים המיוצרים מראש.

לטענת זילבר, יש במאפייניו של הפיתרון האמור לתת מענה למספר בעיות אופייניות לפרויקטים של הקמה של רשתות תקשורת סלולרית, הנובעות מן הקונפליקט שבין הדרישה לבנות באופן חוקי ועל פי היתרי בנייה ברי תוקף לבין הצורך להעמיד במצב שמיש מספר גדול של אתרים בפרק זמן קצר.

עוד טוען זילבר, כי בתקופה בה הוא פיתח את ההמצאה עסקה חברה שבשליטתו (OMS Equities) במתן שירותי ייעוץ לגילתק, לצורך פעולתה של זו בהונגריה. זילבר טוען, בהקשר זה, כי הוא מצא שניתן יהיה לעשות שימוש מסחרי יעיל בהמצאתו, במסגרת הפעילות בהונגריה, לצורך קידום האינטרסים של גילתק, עליהם הוא היה מופקד.

לפיכך, טוען זילבר, במקביל להנעת התהליך של רישום ההמצאה כפטנט, תהליך שהתבצע על ידו, הוא הביא לידי ייצור והקמה של אב טיפוס של היסוד נשוא ההמצאה אשר זכה ממנו לכינוי Fast-Site.

לטענת זילבר הוא שיתף מספר נציגים של גילתק בסוד ההמצאה, ובעקבות ההצלחה בהטמעת הפיתרון אותו מציעה ההמצאה בקרב לקוחות גילתק בהונגריה, עשתה גילתק שימוש נרחב במוצר, כאשר כבר במהלך השנה הראשונה של השימוש במוצר - שנת 2000 - הגיע מחזור המכירות של ה- Fast-Site בהונגריה ליותר ממיליון דולר. לטענת זילבר, בחודשים הראשונים של שנת 2000 הוא ניהל מו"מ נמרץ עם גילתק להסדרת כל זכויותיו בפעילויותיה, שכן, לצדדים היו פעילויות משותפות בנוסף על הפעילות המשותפת בהונגריה, ועל כן הוא לא התנגד, באותה העת, לכך שגילתק הגישה, במהלך חודש פברואר 2000, בקשה לרישום פטנט על ההמצאה בשמה.

עוד טוען זילבר, כי מכיוון שסבר כי המו"מ אותו ניהל עם גילתק יבשיל להסכם מוגמר, במסגרתו הוא צפוי היה לקבל תמורת זכויותיו (עוד מלפני יצירת ההמצאה) סכומי כסף ומניות בשווי העולה על מיליון וחצי דולר, הוא הסכים לראות תמורה זו כתמורה נאותה גם עבור הסכמתו לכך שהפטנט בגין ההמצאה יירשם ע"ש גילתק.

ואולם, לטענת זילבר, גילתק הוליכה אותו שולל מתוך כוונה לגזול ממנו את זכויותיו בהמצאה, שכן היא סירבה להוציא אל הפועל את ההסכם שנחתם ביניהם והיא הפרה, ועודנה מפרה, הסכם זה. זילבר טוען, כי גילתק נמנעה מלשלם לו את הדיווידנד המגיע לו מהרווחים שנוצרו בגין פעילותם המשותפת בברזיל כמו גם את התמורה המגיעה לו עבור מניות נירם - חברה להנדסה (חברה שהוקמה ע"י זילבר, גילתק ויוסף הופמן ואשר זילבר החזיק ב-20% ממניותיה) שהיו בידיו והועברו אליה.

זילבר טוען כי הוא מעולם לא העביר לגילתק את זכויותיו בהמצאה וכי לא נערך בין הצדדים כל מסמך בכתב המלמד על העברת הזכויות בהמצאה, ועל כן, זכויות אלה נותרו בבעלותו הבלעדית. לטענתו, חרף בעלותו הבלתי מעורערת בהמצאה, ממשיכה גילתק, אף היום, לעשות בהמצאה כבשלה, והיא משווקת ומוכרת את המוצר המכונה Fast-Site, המבוסס רובו ככולו על ההמצאה, וגורפת לכיסה את מלוא ההכנסות מפעילות זו, מבלי שהוא ייהנה מהנאות אלה.

בהתאם לאמור, מבקש זילבר כי בית המשפט יצהיר כי הוא הממציא והבעלים היחידי של ההמצאה. בנוסף, זילבר מבקש כי בית המשפט ייתן צו מניעה שיורה לגילתק להימנע מביצוע כל פעולה בקשר עם ההמצאה, לרבות רישומה כפטנט, בשל החשש כי לנוכח מצבה הכלכלי של גילתק היא תעביר את ההמצאה לצד שלישי ובכך תפגע בזכויותיו ובסיכוייו להגן על זכויותיו בהמצאה.

תגובת גילתק טרם הוגשה (ה"פ 865/01).