בדו"ח הראשון שלו על היערכות המדינה לביצוע תוכנית ההתנתקות, העוסק במיגון היישובים סביב רצועת עזה מפני ירי תלול מסלול, מותח משרד מבקר המדינה ביקורת חריפה על האטיות וחוסר האפקטיוויות שגילתה מערכת הביטחון בטיפול בבעיה.
המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, קובע כי בכל הנוגע לשמירה על חיי אדם ביישובים הסמוכים לרצועה "התנהל כאן לצערי תהליך בלתי סביר ובלתי יעיל, שנמשך לאורך תקופה ארוכה עם דיונים שהסתיימו ללא תוצאות יישומיות בשטח. מצב זה נמשך עד למועד סיום הביקורת, בנובמבר 2005". נראה שבחודשיים שחלפו מאז, לא חל שיפור משמעותי לטובה באיכות המיגון.
המבקר מוצא ליקויים מהותיים בתהליכי קבלת ההחלטות ויישומן באשר למיגון היישובים. לדבריו, תהליך אישור התוכנית והקצאת התקציב נמשך זמן ארוך ולא סביר, מיוני 2004 עד יולי 2005. העיכוב באישור התקציב היה הגורם העיקרי לכך שהתוכנית לא מומשה בזמן שנדרש. וכך, אף שחלפו כבר כ-17 חודשים מאז החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות ביוני 2004, ושלושה וחצי חודשים מאז הסתיימה הנסיגה מהרצועה, עדיין לא הושלמו עבודות המיגון אפילו ביישובים המאוימים ביותר.
יתרה מזאת, כותב המבקר, הביצוע של חלק מהעבודות אף לא החל ועדיין לא סוכמה עם משרד האוצר יתרת התקציב שדורש משרד הביטחון למימוש התוכנית.
המבקר: תהליך התקציב היה ארוך ובלתי סביר
המבקר קובע, כי תהליך התקציב היה ארוך ובלתי סביר וגרם עיכובים ממושכים ובלתי סבירים במיגון. משרד האוצר לא שותף בעבודת המטה של גיבוש התוכנית והתוכנית לא גובתה באישור תקציבי המתבקש. מנכ"ל משרד הביטחון באותה תקופה, האלוף (מיל') עמוס ירון, סיכם שהמשרד יציג לאוצר את תקציב התוכנית, אך הדבר לא נעשה עד ינואר 2005. בפועל,המחלוקת גרמה לכך שעל אף חיוניות ודחיפות הנושא, התנהל משא ומתן ארוך ומסורבל שהביא לעיכובים.
צה"ל קבע כי תוכנית מיגון למענה מינימלי תעלה 110 מיליון שקל בשנה הראשונה וכעבור שנה עוד 100 מיליון. אולם, ירון אישר לשנת 2005 רק 70 מיליון שקל, בלא שנמצא תיעוד לשיקוליו. רק באוקטובר אשתקד קיבל פיקוד העורף מהאוצר עוד 15 מיליון שקל לצורך המיגון - ורק בנובמבר הגיש משרד הביטחון בקשה מחודשת לאוצר להשלמת התקציב ל-210 מיליון שקל, בקשה שטרם נענתה. המבקר כותב כי צפוי עיכוב ביישום המיגון, מסיבות תקציביות, גם השנה. לדבריו, "חיוני שהנושא ייבדק בדחיפות ויוסדר על-ידי השרים".
ירי המרגמות מהרצועה החל בינואר 2001 (תחילה על נצרים ואחר כך גם על יישובי הנגב המערבי ובראשם שדרות). הירי, שכעבור כשנה הצטרף אליו גם שיגור רקטות ה"קסאם", החריף במהלך 2003. בספטמבר 2004 החליט פיקוד העורף לראשונה על מיגון גגות של גני ילדים ומוסדות חינוך בשדרות מפני רקטות קסאם. במארס 2005 אישרו משרד הביטחון וצה"ל תוכנית מיגון ל-46 יישובים, שנמצאים בטווח של שבעה קילומטרים מגבול הרצועה - אף שהטווח המוכר הנוכחי של הרקטה הוא תשעה קילומטרים.
היישובים חשופים לירי נשק קל, נ"ט ותלול מסלול
אולם, כותב המבקר, אף שעבודות המיגון בשלושת היישובים צמודי הגדר - נתיב העשרה, נחל-עוז, כרם-שלום, תוכננו להסתיים באוגוסט האחרון, הן לא הושלמו גם בנובמבר (ולא הושלמו מאז). היישובים חשופים לירי נשק קל, נ"ט ותלול מסלול. לא הושלם מיגון גגות גנים ובתי ספר, סלילת דרכי ביטחון, הקמת חומות מגן, התקנת מערכות תאורה וגדרות ביטחון. זהו כשל חמור, כותב המבקר, שנבע בעיקר מליקויים בהקצאת כספים מתקציב המדינה.
הדו"ח חושף ליקוי בתהליך קבלת ההחלטות בצה"ל ובמשרד הביטחון, שנעשה בלא פיקוח הדוק של דרגים בכירים. מתברר כי הדרישה המבצעית המקורית שהוגדרה למיגון מבנים ביישובים היתה כי במקרה של נפילת מרגמה או רקטה, לא ייפגעו אנשים והנזק יהיה מינימלי. אולם בפועל, המיגון נעשה באמצעות הקמת חדרי ביטחון, היעילים נגד הדף ורסיסים בלבד ולא נגד פגיעה ישירה.
המבקר כותב, כי "פתרון זה מוריד מהותית את איכות המענה לעומת מה שנקבע תחילה
בדרישה המבצעית. לא נמצא תיעוד המצביע על כך שלפני אישור תוכנית המיגון עלה עניין חשוב ומהותי זה לידיעתם והחלטתם של מקבלי ההחלטות ברמות הבכירות ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון. זאת, בזמן שלדעת הגורם המקצועי במפקדת קצין הנדסה ראשי קיימים פתרונות הנדסיים לבניית חדרי ביטחון שיעניקו מיגון גם נגד פגיעה ישירה".
המבקר כותב כי "המערכות המופקדות על תחום המיגון - משרד הביטחון, צה"ל ומשרד האוצר, נדרשות לפעול בדחיפות וביעילות על מנת לסיים להחליט ומעל לכל לבצע את תוכנית המיגון, תוך תהליכי בקרה ופיקוח ממשיים".
מבקר המדינה: איטיות וחוסר יעילות בטיפול במיגון היישובים סביב רצועת עזה
עמוס הראל
22.1.2006 / 16:12