מצילים את הדולר בעזרת הגלובליזציה

מאת סיימון קנדי וג’ון פראהר



"הדולר הזה, הוא הולך לרדת בקרוב", אמר ביל גייטס בוורלד אקונומיק פורום בשנה שעברה בדאבוס, שווייץ. גייטס, ג'ורג' סורוס ו-וורן באפט - כולם הימרו נגד המטבע האמריקאי ב-2005, והפסידו. ההסבר לכך, לפי כלכלנים בדויטשה בנק, הוא שהתחזיות הללו מתעלמות מהפיכתה של סין לכוח כלכלי חשוב.







הכלכלנים הללו, יחד עם ריצ'ארד קופר, אומרים שעלייתו של הדולר ב-15% לעומת הין ב-2005, וב-14% לעומת היורו - מצדיקה תיאוריה שלפיה השיא בגירעון בחשבון השוטף של ארה"ב לא יביא בהכרח לצניחה בשער החליפין. לפי התיאוריה הזו, אלה הטוענים שהדולר צריך ליפול השנה, כולל מריל לינץ' ו-UBS, מסתכנים בהפסדים נוספים.



"הגירעון בחשבון השוטף הוא לחלוטין בשליטה והוא תוצאה טבעית של הגלובליזציה", אומר קופר, תת מזכיר מדינה לשעבר לעניינים כלכליים. השפעות הגלובליזציה על שוק שערי החליפין, המגלגל 1.9 טריליון דולר ביום, יהיו נושא מרכזי השבוע, כאשר גייטס, סורוס, קופר ו-2,500 מנהלים, מתווי מדיניות ומשקיעים יופיעו לוועידה בדאבוס.



חזרתו של הדולר ב-2005 מירידות של שלוש שנים היא בניגוד לתיאוריה השמרנית, ולפיה כלכלה אינה יכולה לנהל גירעון גדול בחשבון השוטף לתקופה ממושכת. קנת רוגוף מהרווארד, כלכלן ראשי לשעבר בקרן המטבע הבינלאומית, טען במחקר שפורסם בשנה שעברה שהדולר יזדקק לנפילה של 40% כדי שתימשך האספקה היומית של 2.1 מיליארד דולר במטבע זר לו זקוקה ארה"ב כדי לאזן את הגירעון במאזן, שבשנה שעברה הגיע לשיא של 6.5% מהתמ"ג.



באפט, יו"ר ברקשייר התאוויי, שהימר על התסריט הזה ואומר כיום שיש לו פוזיציה ארוכת טווח נגד הדולר, החל למכור דולרים ב-2002. סורוס, המשקיע, כינה את הדולר "מתומחר ביתר" בראיון שערך בשנה שעברה בדאבוס.



פיטר גארבר, אסטרטג מט"ח בדויטשה בנק בניו יורק, שהמחקר שלו עזר להצית את הדיון הציבורי, טוען כי המצב הפוך. "סורוס וגייטס הסתכלו בספרי הלימוד, שאומרים שגירעונות כה גדולים לא יכולים להימשך לעד", הוא אומר. "ואולם זה עדיין לא גירעון גדול כל כך, בהתחשב בטבעה המסובך של הכלכלה העולמית".



סורוס, גייטס ובאפט סירבו למסור תגובה לכתבה.



עבור גארבר והקולגות שלו, דייויד פולקרטס ומייקל דולי, העלייה של סין, שככל הנראה עברה לאחרונה את בריטניה והפכה לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, עוזרת להבין מדוע המיליארדרים שגו. הם אומרים כי יש מערכת כלכלית חדשה שתלויה באסטרטגיה של סין, שהיא לצמוח בעזרת יצוא. את צמיחה זו מדרבנת סין על ידי קניית איגרות חוב אמריקאיות, כדי לשמור על שער החליפין שלה - היואן - בשערו הנמוך.



סין היתה אחראית גם לרכישה של איגרות חוב אמריקאיות בגובה של 2.2 מיליארד דולר, נטו, בנובמבר. דבר שהביא את אחזקותיה לרמה של 249.8 מיליארד דולר, על פי דיווחים מהפיפל'ס בנק אוף צ'יינה ומשרד האוצר האמריקאי בשבוע שעבר.רכישות כאלה משאירות את שער הריבית בארה"ב נמוך, ומדרבנות צריכה פרטית ויבוא, שמביא להרחבת הגירעון המסחרי. "היחסים הללו עשויים להימשך עוד עשור והם יספקו לדולר מקור קבוע של ביקושים ויורידו את האיום על הכלכלה האמריקאית, מצד הגירעון בחשבון השוטף", אומר גארבר.



פולקרטס-לנדאו אומר: "נתונים היסטוריים מראים שכאשר הגירעון מתרחב למעבר ל-4% מהתמ"ג למשך זמן רב, מתקיים פיחות במטבע, ואולם זה לא מה שקורה לדולר, הודות לכך שעודף החיסכון בסין עובר לארה"ב".



ואולם נוריאל רוביני, כלכלן לשעבר במשרד האוצר האמריקאי המנהל חברה לייעוץ השקעות בניו יורק, טוען שהיחסים ייפסקו כאשר מדינות אסיה יאמצו לעצמן שערי חליפין ניידים יותר. ביולי הפסיקה סין את ההצמדה לדולר, ורוביני צופה כי בקרוב תאפשר ליואן לעלות ב-10% נוספים, ובכך ירד הצורך שלה באיגרות חוב אמריקאיות. "זה אמור להתבהר ב-2006, כאשר החשבון השוטף יגיח מחדש ככוח המניע בריחה מהדולר", הוא אומר.