חברת גבייה דורשת 25 מיליון שקל מהכבלים; טוענת: בלינקוב הורה לנהל נגדנו מלחמה

מאז היעלמותו של עו"ד עופר רביע, אשר הפעיל משרד לגביית חובות עבור שורת חברות גדולות, לא פוסקת הגשת תביעות הקשורות אליו לבתי המשפט. התביעה האחרונה בסדרה הוגשה אתמול על ידי חברת ד.ס.ת אחזקות, הנמצאת בבעלות דורון בן שושן. בן שושן הוא שותפו של רביע בחברת ניו דין, שעסקה במתן שירותי גבייה לשורת חברות גדולות במשק ובהן חברת הלווין yes, חברות הכבלים, "מעריב", איתוראן וגופים נוספים. רביע נעלם באפריל 2005 לאחר שנקלע לחובות ומשרדו נסגר. במסגרת התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב מבקשת חברת הגבייה ד.ס.ת להורות על מינוי בורר שיכריע בדרישתה לקבל 25 מיליון שקל מחברות הכבלים, שלטענתה מגיעים לה.



החברה טוענת כי לחברות הכבלים היה חוב כלפיה בסך 14 מיליון שקל בגין שירותי גבייה שהעניקה לה בעבר. עוד היא טוענת כי לנוכח המצוקה הכספית של חברות הכבלים הוסכם עמה כי היא תקבל 50% מכל התמורה שתתקבל מגבייה מלקוחות בעתיד. לפי הנטען לצורך כך נחתם הסכם בין חברות הכבלים לבין עו"ד עופר רביע שסיפק להן שירותי גבייה, ולפיו אמורה ד.ס.ת לקבל 50% מהסכומים שאותם יגבה עו"ד רביע. רביע פעל באמצעות חברת ניו דין, שנמצאת בשליטתו ביחד עם דורון בן שושן, שהוא הבעלים של ד.ס.ת.



עוד נטען בתביעה כי במסגרת זו התחייבו חברות הכבלים להעביר לטיפולו של רביע 55 אלף תיקי גבייה של חייבים, כאשר היקף הקרן בתיקים אלה הסתכם ב-40 מיליון שקל. בנוסף, טוענת החברה כי היא היתה צפויה לרשום הכנסות נוספות לנוכח פעילות חברת ניו דין בתחום איסוף הממירים. במסגרת זו נטען כי ניו דין קיבלה 150 שקל עבור כל ממיר שהחזירה למחסני חברות הכבלים, ואילו ד.ס.ת קיבלה מתוך סכום זה 50 שקל בגין כל ממיר.



בתביעה נטען כי ניו דין הפעילה לצורך פעילות הגבייה צי של 30 מכוניות ששימשו את צוותי השטח לצורך איסוף הממירים מאלפי בתי חייבים בתוך פרק זמן קצר ביותר, תוך ביצוע איתור הכתובות, תיאום הביצוע, איסופם בפועל ואחסנתם במחסני חברות הכבלים.



לטענת התובעת, בדיעבד התברר לה כי הסכמים אלה נחתמו בחוסר תום לב מצד חברות הכבלים מאחר שאלו ידעו כי אין ביכולתן לספק לרביע מספר כזה של תיקי גבייה. זאת, בשל העובדה שהחוזים שעליהם חתמו הלקוחות לא היו בנמצא. "הנהלת חברות הכבלים ידעה כי אין הסכמים בנמצא ואם בכלל הרי שהסכמים אלה נמצאים בארגזים מעלי עובש במחסני הכבלים בכל רחבי הארץ", נטען בבקשה. לטענת ד.ס.ת, היא נאלצה לממן פעילות של עובדים לשם איתור חוזי במחסני הכבלים כדי שניתן יהיה להגיש את התביעות נגד הלקוחות ולגבות בפועל את הכסף.



בתביעה נטען כי בפועל גבה רביע רק כ-40% מחובות הלקוחות שנמסרו אליו לגבייה, וזאת עד שנעלם. בתביעה נטען כי עד עתה אין כל קשר בין ד.ס.ת לבין רביע. לאחר הפסקת פעילותו של רביע, פעלו חברות הכבלים שלא כדין להעברת תיקי הגבייה לעורכי דין חדשים שייגבו את החובות במקומו. ד.ס.ת טוענת כי חברות הכבלים לא העבירו הלאה לעורכי הדין החדשים את ההסכמים עמה, וכך היא הפסיקה לקבל את הכספים המגיעים לה.



לטענת ד.ס.ת, העובדה ששיכנעה אותה כי אין בכוונת חברות הכבלים לשלם לה היא מידע שהתקבל אצל המנכ"ל בן שושן, לפיו מנכ"ל חברות הכבלים, רם בלינקוב, הודיע כי "הוא אינו מתכוון לשלם שקל אחד לד.ס.ת, וכי יורה ליועצים המשפטיים לנהל מלחמה עד שיתיש את ד.ס.ת". דברים אלה נטען הובאו באוזני מנכ"ל ד.ס.ת הן על ידי מי ממשתתפי הישיבה הנדונה והן לאחריה על ידי מי ממקורבי הנהלת חברות הכבלים.



עוד נטען כי במכתב תגובה ששיגרו חברות הכבלים הן התנו את קיום הניסיונות ליישוב הסכסוך בהשתתפות כל הצדדים, כלומר בנוכחותו של רביע. לטענת התובעת, לנוכח נפקדותו של רביע הדבר אינו ניתן ליישום. לנוכח כל אלה טוענת ד.ס.ת כי יש למנות בורר שיכריע במחלוקות בינה לבין חברות הכבלים.



התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד יוסי כהן ואביטן מימון; חברות הכבלים, המיוצגות על ידי עו"ד אבנר כהן, עדיין לא העבירו את תגובתן.