ביהמ"ש דחה את טענת שלמה אייזנברג וקבע כי עליו להשיב לאשמה בעניין מכירת מניות ישרס לחברת ערד

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, רינה משל שהם, דחתה היום את טענתו של שלמה אייזנברג הנאשם בפרשת ערד-ישרס כי "אין להשיב לאשמה".

השופטת אינה מנמקת את החלטתה אך קובעת כי דין הטענה להידחות "שכן, נראה לי, כי מן הראוי שבית המשפט לא יכבול עצמו, בשלב זה של הדיון, בפרשנויות אלו או אחרות, הנדרשות לצורך ההכרעה". הנמקה, מציינת השופטת, תינתן, במידת הנדרש, בעת מתן הכרעת הדין.

כפי שפורסם לאחרונה ב-TheMarker.com עם סיום השמעת טענות התביעה במשפט בו נאשמים אייזנברג, האחים יסלזון הרי ספיר וחברת ערד הבורסאית הודיע פרקליטו של אייזנברג, עו"ד ליפא מאיר, כי מרשו טוען שאינו צריך להשיב לאשמה שכן לאחר שהתביעה סיימה להציג את כל ראיותיה התומכות בכתב האישום עדיין אין לה "קייס" כנגדו.

כזכור מדובר בפרשה שתחילתה בשנת 1998 עת החליטה חברת ערד , במסגרת אסיפת בעלי המניות שלה, לאשר רכישת מניות ישרס שהיו בבעלות אייזנברג. העניין הוא שבעלי השליטה בערד היו שלמה אייזנברג והרי ספיר.

לפי כתב האישום פעלו אייזנברג וספיר, באופן בלתי חוקי לאישור ההחלטה. אייזנברג, נטען, ביצע עסקה עם איש העסקים בנימין יסלזון לפיה מכר לו ולאחיו את מניותיו בערד שהוחזקו עבורו ע"י חברה פרטית בשם אשרת תמורת כ-1.5 מיליון דולר. הפרקליטות טוענת כי המכירה, שבוצעה כ-4 ימים לפני ההצבעה באסיפה הכללית של ערד, נעשתה תוך מתן התחיבות מטעמו של יסלזון להצביע באמצעות המניות שכעת בידיו לשם אישור מכירת מניות ישרס לערד.

עקיפת מחסום שליש מבעלי המניות שאין להם "עניין אישי"

בנוסף טוענת הפרקליטות כי ניתנה התחייבות מטעמו של אייזנברג לרכוש את מניות ערד חזרה מיסלזון בתוך 3 חודשים במידה שיידרש לכך וכן הבטחה לכיסוי כל העלויות וההפסדים שיישא יסלזון בעקבות העסקה - עלויות המימון וירידת ערך המניה.

כנגד הרי ספיר, טוענת הפרקליטות, כי הוא ניצל את יפויי הכוח שניתנו לו ע"י לקוחותיו כמנהל תיקים ולאחר שהגדיל את אחזקותיהם במניות ערד השתמש ביפויי הכוח, מבלי להודיע ללקוחותיו, לשם הצבעה בעד רכישת מניות ישרס באסיפה הכללית של ערד.

בעקבות פעולות אלו, טוענת הפרקליטות, הצליח אייזנברג להעביר את עסקת רכישת ישרס באסיפת בעלי המניות של ערד שכן בזכות מניות אלו הצליח לעבור את מחסום שליש מבעלי המניות שאין להם "עניין אישי" בעסקה.

"אין להשיב לאשמה"

עו"ד מאיר, במסגרת הטענה כי "אין להשיב לאשמה" בנה למעשה קונסטרוקציה משפטית שהשורה התחתונה שלה היא שספירת המניות באמצעותן הצביע יסלזון בעד עסקת ישרס-ערד כחלק מהקבוצה ש"אין לה עניין אישי בעסקה" היתה חוקית לחלוטין ולפיכך כל טענת המירמה של הפרקליטות נשמטת.

מאיר טען כי העסקה בין אייזנברג ליסלזון תקפה וחוקית לחלוטין שכן למעשה המניות הועברו ליסלזון טרם ההצבעה ונרשמו על שמו. כמו כן סכום התמורה - 1.5 מיליון דולר - הועבר אף הוא על ידי יסלזון לידיו של אייזנברג.

כך שלטענת מאיר העסקה הושלמה ובזמן ההצבעה במניות הללו היו בבעלותו המלאה של יסלזון והוא יכול להחליט כיצד הוא יצביע באמצעותן ואף להתחייב להצביע באמצעותן לטובתו של אייזנברג.

לטענתו "הסכם ההצבעה" בין יסלזון לאייזנברג אינו הופך את יסלזון באופן אוטומטי ל"בעל עניין אישי" בעסקת ישרס-ערד. לטענתו מבחן "העניין האישי" צריך להיות של בעל המניות עצמו במנותק מהסכם ההצבעה - האם יש לו או אין לו עניין אישי באותה עסקה ספציפית.

עו"ד יעל אלמוג, המנהלת את התיק הזה מטעמה של הפרקליטות, טענה ראשית כי אין להעלות את הטענה הזו בשלב זה של המשפט ומכל מקום קיימים עוד אישומים בכתב האישום מלבד טענות המירמה ולכן לא ניתן יהיה לטעון את הטענה רק לגבי חלקם ולהמשיך לנהל את הדיון באישומים נוספים. מעבר לכך טענה אלמוג כי המונח "עניין אישי" צריך שיהיה מפורש ע"י ביהמ"ש בצורה רחבה - כל קשר המעמיד בעל מניה (במקרה שלנו יסלזון) בסיטואציה של ניגוד עניינים ביחס להצבעה.

אם הסעיף לא יפורש בדרך זו טוענת אלמוג, אזי הסעיף ירוקן מתוכנו ולא יושגו היעדים אותם ביקש המחוקק להשיג בסעיף זה - למנוע מבעל השליטה לנצל את כוחו בחברה לרעה ולפגוע בבעלי המניות האחרים ובחברה עצמה.

כאמור השופטת הכריעה בשלב זה לטובת הפרקליטות אך לא מן הנמנע כי הדבר יעלה שוב במסגרת הערעור על פסק הדין שינתן בתום המשפט. בינתיים על אייזנברג להשיב לאשמה. (ת.פ 40200/99)