ביהמ"ש: גם חברות מסחריות זכאיות לפיצוי בגין עוגמת נפש

פיצוי כספי בגין נזק של עוגמת נפש הוא מוכר ומקובל בתביעות שעניין נזק שנגרם לאדם. בית המשפט פוסק פיצוי לנפגע לא רק בגין הנזק הפיזי או הכספי שנגרם לו אלא גם בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ממעשי הפוגע. בשבוע שעבר נעשה צעד נוסף כאשר השופטת ציפורה ברון מבית המשפט המחוזי בתל אביב חייבה את עיריית הרצליה לפצות את החברה הקבלנית אילן אמיר חברה לבניין והשקעות בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב מעשי העירייה.



תחילת הפרשה ב-94', כאשר החברה זכתה במכרז לבניית יציע הכבוד של אצטדיון הכדורגל העירוני בהרצליה. החברה הגישה תביעה במסגרתה טענה כי התנהלות עיריית הרצליה לאורך חיי הפרויקט הביאה להתמשכותו הרבה מעבר למועד המתוכנן, באופן שהסב לה נזקים כבדים שהוערכו על ידה לצורכי אגרה ב-1.2 מיליון שקל.



כך למשל, טוענת החברה, תוכניות העבודה לא היו מוכנות בעת חתימת ההסכם, והעירייה ביצעה שינויים משמעותיים בעיצוב תוך כדי ביצוע העבודות. העירייה טענה מנגד כי העיכוב נגרם משום שהחברה לא ביצעה את העבודות בהתאם להתחייבויותיה.



השופטת ברון קיבלה את התביעה חלקית, וקבעה כי הוכח בנסיבות העניין שהתנהלות העירייה בפרויקט היא שגרמה להתארכותו ולחריגה מלוח הזמנים - ולא התנהלות החברה. לדבריה, בהתנהגותה זו פגעה העירייה "ברוח העסקה ובמטרתה". עם זאת, הוסיפה השופטת, בנסיבות העניין לא נגרם לחברה כל נזק ממוני שהרי כתוצאה מהשינויים שחלו בעבודות גדל באופן ניכר הסכום ששולם לחברה בפועל יחסית לסכום שאמורה היתה לקבל על פי ההסכם.



עם זאת, השופטת ברון נעתרה לדרישת החברה לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל התמשכות הפרויקט. אכן, על פי רוב, כתבה השופטת, לא ייפסקו פיצויים בגין נזק זה לחברה, מאחר שההנחה היא כי חברה אינה סובלת עוגמת נפש. ואולם, ייתכנו מקרים בהם ניתן לזהות חברה עם אדם, ואז ייפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש לחברה. לדברי השופטת, המקרה הנדון נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים, משום שניתן לזהות את החברה עם מנהלה אילן אמיר, ולכן יש לפסוק לחברה סך של 35 אלף שקל (א 3320/98).