"רק בתוך 20 שנה צפוי מחסור במי שתייה"

מאת בועז לוי

מאיר בן מאיר, נציב הצללים של אריאל שרון, יעיד הבוקר בפני הוועדה הפרלמנטרית הבוחנת את משבר המים; בן מאיר, כך נדמה, יוכל לספר לוועדה לא מעט על האופן שבו הגיע משק המים למצבו הנוכחי; אין דמות שמזוהה יותר ממנו עם ניהול מדיניות המים בשני העשורים האחרונים.

בן מאיר היה נציב המים של מדינת ישראל בין 1977 ל-1981 ובין 1996ל-2000, והיתה לו השפעה רבה, על הבימה ומאחורי הקלעים, על ניהול המדיניות המים בישראל, גם כאשר לא נשא במשרה רשמית.

העובדה שתקופות כהונתו כנציב חופפות את אלה שבהן היה הליכוד בשלטון, אינה מקרית - בפעם הראשונה מינה אותו לתפקיד אריאל שרון, כשהיה שר החקלאות; בפעם השנייה היה זה שוב שרון, הפעם כשר התשתיות הלאומיות.

שרון מצא בבן מאיר שותף, במישור האידאולוגי והכלכלי כאחד; בן מאיר, כמו שרון, סבור שהסכנה האורבת לפתחה של מדינת ישראל אינה הכחדה של מקורות המים, אלא האפשרות שישראל תהיה בתוך שנים אחדות, בהיעדר הקצאות מים לחקלאות, למדבר אורבני.

המשאב המתכלה של ישראל, נוהג בן מאיר לומר, אינו מים, משום שאותם ניתן להתפיל, אלא קרקע חקלאית, והדרך היחידה להבטיח את החקלאות ואת היישובים החקלאיים היא אספקת מים ללא הגבלה. העובדה שניהול מדיניות מים על בסיס תובנות חברתיות מסוג זה חורג מהמנדט שקיבל כשהיה נציב המים, לא הטרידה במיוחד את בן מאיר, וכנראה לא מטרידה אותו גם כיום, כשאיננו עוד נציב בפועל.

מעורבותו של בן מאיר בניהול מדיניות המים של ישראל באה לידי ביטוי, בין היתר, בביקורת חריפה שמתח על תפקודם של נציבי המים בעבר ובהווה; מקורביו מאשימים כיום את נציבות המים כי התנגדותה לפרויקט מישור רותם נובעת מכך שהיא (ושמעון טל, העומד בראשה) משרתת את האינטרסים של מקורות, מונופול המים הלאומי (טל, הם מזכירים, היה בעבר איש מקורות).

אבל טל אינו הנציב הראשון שזוכה להתקפות מבן מאיר, נציב הצללים, אם עמדתו אינה הולמת את עמדת האחרון; בחורף 1992, למשל, כבר למד פרופ' דן זסלבסקי, כי לא קל לנהל בישראל מדיניות מים, גם אם התמנית לנציב.

זסלבסקי, שמונה לנציב באוגוסט 1991, סירב לדרישת הלובי החקלאי להגדיל את מכסות המים, בעקבות חורף גשום במיוחד; הוא האשים את קודמיו בתפקיד בחוסר אחריות ובכניעה ללחצי הממסד החקלאי.

הממונה על משרד החקלאות דאז, מיכאל דקל, מצא פתרון לבעיה; הוא מינה את אחד מאותם קודמים - מאיר בן מאיר - לטפל בענייני מים. בן מאיר עקף אז את סמכויותיו של הנציב המכהן, שגילה ניצנים מדאיגים של שיתוף פעולה עם אגף התקציבים באוצר, יריבם המושבע של החקלאים.

משרד החקלאות והיועץ המיוחד לטיפול בענייני מים ניצלו את היעדרו של זסלבסקי מהארץ, כינסו ישיבה מיוחדת לדיון בתביעות החקלאים, ואימצו את כולן; זמן לא רב אחר כך פוטר זסלבסקי מתפקידו על ידי יעקב צור, נציג הסקטור החקלאי בממשלת רבין. הוא הותיר אחריו משק מים במצב טוב, במידה רבה הודות לחורף הגשום שליווה את תקופת כהונתו. מפלס הכנרת היה נמוך אז ב-40 ס"מ מגובהו המקסימלי, ותהליך ההמלחה של אקוויפר החוף הואט.

אם אפשר לבחון את תפקודו של נציב מים על פי מפלסי המים במאגרים, הרי שכהונתו של בן מאיר היתה לכאורה כישלון חרוץ; רק לכאורה, הואיל ובן מאיר מעולם לא חשב שהמשק ניצב בפני משבר מים, לפחות לא בעתיד הקרוב.

ב-1994 אמר בן מאיר כי, "רק בתוך 20 שנה צפוי מחסור במי שתייה"; ארבע שנים מאוחר יותר הוא העריך כי "מצבו של משק המים מצוין, ושגם אם יש מקום לפתוח בתכנון מפעלי התפלה, הצורך בכך אינו דחוף, שכן מפעלי ההתפלה אמורים להיכנס לשימוש רק ב-2010".

בן מאיר, שהיה בעברו גם מנהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות, נכשל בחיזוי עתידו של משק המים: המשבר במשק זה הוא היום עובדה, ולא עניין לתחזיות; ישראל זקוקה להתפלה במחצית 2001, ולא ב-2010 או ב-2014. המציאות, כנראה, פשוט לא הבינה את מה שציפה ממנה בן מאיר, והקדימה את זמנה בעשור.

אבל בן מאיר אינו חש צורך להכיר באחריות לתחזיות שהתבדו ולמדיניות שהכזיבה; הוא דבק בהשקפתו ובניסיונותיו לעקוף את שמעון טל, הנציב המכהן. טל, שהיה סמנכ"ל הנדסה במקורות כאשר בן מאיר הפריח דברי הרגעה ותחזיות אופטימיות תחת כל עץ רענן, היטיב להעריך כבר ב-1994 את הנתונים, שהצביעו אז לדעתו על "באופן חד-משמעי על המגמה של ירידה במפלס של המאגר החשוב ביותר, אקוויפר ההר".