למרות העלאת המס על ניירות ערך - אפשר לשלם פחות

מאת ניר הורנשטיין ורונן ארויו



במסגרת הרפורמה בשוק ההון החל מינואר 2006 הועלה שיעור מס רווח הון על מכירת ני"ע סחירים מ-15% ל-20% במרבית האפיקים ומ-10% ל-15% באפיקים השקליים הלא צמודים. העלאת המס על הרווח הריאלי חלה אף על הרווח שנצבר לפני כניסת התיקון לתוקף, וזאת במקרים של ביצוע מכירה לאחר ינואר 2006, כאשר כזכור ניתנה אפשרות למחזיקי ני"ע לבצע מכירה רעיונית עד לסוף דצמבר 2005 ולהתחייב במס בשיעורים שחלו עד תום 2005.



לא רבים מודעים לעובדה, שעל אף העלאת שיעורי המס, במקרים מסוימים המס האפקטיווי עשוי להיות אף נמוך יותר מאשר קודם לרפורמה, זאת כיוון שכיום ניתן לנכות מהרווח הוצאות מימון. קודם לרפורמה, עד ה-1 בינואר 2006, נכללה הוראה מפורשת בפקודת מס הכנסה ולפיה שיעורי המס המופחתים בשוק ההון (10% ו-15%) לא יחולו במקום שבו נתבעו הוצאות מימון. במסגרת הרפורמה בוטל הפרק המיוחד בפקודת מס הכנסה המתייחס לשוק ההון, ונושא שיעור המס המוטל על ניירות ערך הוסדר במסגרת הסעיף הכללי לפקודה העוסק בהטלת מס רווחי הון, מבלי לכלול את הסייג ביחס להוצאות מימון.



מכאן שכיום, פקודת מס הכנסה אינה מתנה עוד את הזכאות להתחייב במס מוגבל (20%) בעת מכירת ני"ע בכך שהנישום לא תבע הוצאות מימון בשל הלוואה שנטל לשם רכישת נייר הערך. כפועל יוצא מכך, בהחלט יתכן מצב שבו המס האפקטיווי המוטל על נישומים בגין מכירת ני"ע סחירים - אף ירד אל מתחת לשיעורי המס הקודמים (15% או 10%) בשל תביעת הוצאות הריבית.



הזכאות האמורה לנכות הוצאות מימון רלוונטית גם ביחס לניירות ערך שהוחזקו עוד מלפני ה-1 בינואר 2006, קרי תחת משטר המס הישן.



זאת ועוד, ניתן לטעון כי זכאות זו לניכוי הוצאות מימון, רלוונטית לא רק במקרה של נטילת הלוואה לרכישת ניירות הערך, אלא אף במקרים כלליים יותר, כדוגמת תשלום ריבית על משיכת יתר בעת אחזקת נייר הערך, וזאת באופן יחסי - תוך ייחוס חלק מהריבית ששולמה לניירות הערך שנרכשו.



האם גם רשויות המס יכירו בזכות זו? דומה כי ככל שהמדובר בעצם הזכות לנכות הוצאות מימון כנגד רווח הון, התשובה לכך היא חיובית. בעבר היו גורמים ברשויות המס שטענו כי אין להכיר בהוצאות מימון כנגד רווחי הון. עם זאת, גישה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט, ודומה שבשנים האחרונות, ובייחוד לאחר פסיקת בית המשפט העליון אין עוד עוררין על כך שניתן לנכות הוצאות מימון כנגד רווחי הון. עם זאת, עלולות להתעורר מחלוקות ביחס לזכאות לנכות הוצאות כאמור, אם הן אינן נובעות מהלוואות שנלקחו במישרין לצורך רכישת ניירות הערך.



שלוש הערות לסיום:



* יש לקחת בחשבון כי דרישת הוצאות מימון כנגד רווח מני"ע, בייחוד אם מדובר במימון זר בהיקף גבוה, עלולה להיות סממן מחזק לטענה כי ההכנסה מניירות ערך היא פירותית ולא הונית, ועל כן תתחייב בשיעורי המס המלאים. אמנם, המדובר במבחן אחד מיני רבים כגון מספר הפעולות, היקף העסקות, בקיאות ומומחיות, משך האחזקה וכדומה, ועל כן בהחלט ייתכנו מקרים של רווח הון במקרים שבהם קיים הון זר. עם זאת, יש לקחת נקודה זו בחשבון. היא אף באה לידי ביטוי באופן מסוים גם במסגרת חוזר מס הכנסה שיצא בעניין "סיווג הכנסות ממכירת ניירות ערך ומעסקות עתידיות הנסחרים בבורסה כהכנסה פירותית או הונית".



* האמור לעיל אינו חל לגבי הטלת מס בשיעורים המופחתים (20% ו-15%) על הכנסות ריבית. המס המופחת החל על הריבית מותנה בכך שלא נתבעות הוצאות מימון כנגד הכנסה זו - ונותר הסייג בהקשר זה כפי שהיה לפני הרפורמה.



* האמור לעיל ביחס לניכוי הוצאות מימון יפה גם ביחס ל"בעל מניות מהותי" (מי שמחזיק ב-10% לפחות בזכויות בחברה שניירותיה נמכרים). עם זאת, באופן כללי (ובלי קשר לשאלת ניכוי הוצאות המימון) שיעורי המס ביחס לבעל מניות מהותי גבוהים יותר - 25% במקום 20% על רווחי הון - (20% במקום 15% על אפיקים שקליים לא צמודים). כמו כן בעל מניות מהותי חייב במס על ריבית לפי שיעור המס השולי (עד 49% ב-2006) ולא על פי השיעורים המופחתים.



ניר הורנשטיין הוא עו"ד. רונן ארויו הוא עו"ד ורו"ח