קזינו בע"מ

אפתח בגילוי נאות: כמעט שש שנים אני משקיע בבורסה, עד לפני כשנה בעיקר בארה"ב, מתוקף שהות ארוכה במדינה, החל מינואר שעבר בעיקר בתל אביב, עם קריצה לשווקים הזרים והמתפתחים. אין לי רקע או תואר בכלכלת שווקים, הבנתי במניות ובניתוח מאזנים בסיסית ומוגבלת ומושגים רבים אני אפילו לא מכיר.

ודווקא משום בורותי, תוך זעקת "המלך הוא עירום", אני בוחר לקרוא תיגר על מאמרו המקומם של מנכ"ל אן.בי.סי. השקעות, אודי אלוני, "הבורסה תמשיך לרדת", שפורסם במארקר וכאן ביום רביעי. ההתקוממות שלי, וגם של רבים, לעניות דעתי, מהציבור הרחב, היא לא נגד מר אלוני, אותו איני מכיר אבל מתוקף תפקידו מבין כי הוא איש רם מעלה, אלא נגד הקונספציה של הספקולנטים והאנליסטים, אלה ששנה אחרי שנה, תקופה אחרי תקופה, מנסים לבשר לכולנו מה עוד יקרה ויוצא שתמיד מנתחים בדיעבד את מה שכבר קרה וטועים לא אחת.

כדאי לשים לב כיצד בנוי מאמרו של אלוני, שתפקידו לשכנע את כולנו שהבורסה עוד תרד. הוא משער, תוך ציון שבע נקודות, את שינוי הכיוון והמגמה אליה הולכת הבורסה. "היא יורדת כי..." קבע אלוני, ונתן הסברים מלומדים ולכאורה מנומקים. לא, הוא לא המציא את השיטה. מיטב האנליסטים עשו את זה לפניו. רק שבכך יש זריית חול בעיני הציבור. ניבוי העתיד על בסיס העבר, הגם שהוא נראה כמשימה קלה ביותר, אינו פשוט כלל ועיקר. די ללכת אחורה מעט יותר מחמש שנים, לאי שם בחורף 2000, כשכל כך הרבה פרשנים מטובי הבנקים בעולם טעו והמליצו לקנות עוד ועוד, עד שתקעו מחט בבועה שהתפוצצה בפרצוף כולנו ברעש גדול.

מה שמזכיר לי סיפור. לפני כשלושה שבועות יצאה אינטל בדו"חות לא מחמיאים. זאת אומרת כן מחמיאים. זאת אומרת יחסית לא מחמיאים. הכל יחסי, אתם יודעים. היא ירדה מיידית. חבר שעובד בחברה כבר הרבה שנים קונן בפניי: "תראה מה זה. יש לי אופציות שאני מחכה שיעלו כבר חמש שנים. היו עליות, היו ירידות בשוק, יצאו דו"חות – וכמעט כלום לא זז. ואני לתומי חשבתי שחמש שנים הם תקופה ארוכה מספיק כדי שמצב הנייר כן ישתנה".

הגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד: חברים – כולכם מבלבלים לנו את המוח. די, הניחו לנו. אין שיטה, אין היגיון. הבורסה עובדת לפי ספקולציות ותחושות בטן עתידיות. בעברית קוראים לזה הימור. ומי שמהמר מטבעו, ישים נא כסף. מי שלא, שיישמר לעצמו וילך על פק"מים, אג"חים או תוכניות אחרות עם סיכון נמוך, רווח נמוך. כי כמו שהוכח כל כך הרבה פעמים בספורט, בפוליטיקה ובמיוחד בכלכלה – כשכל כך הרבה משתנים עומדים בדרך, אף אחד לא יודע כלום בסופו של יום. לא היום, בוודאי לא מחר. עולם הכלכלה בנוי מתיאורית כאוס מוחלטת: נפיחה של פרפר בים הנפט הסיני גורמת לסערה בשוק בטוקיו ולקריסה של מנייה זו או אחרת בוול סטריט, שמביאה לצניחתו של מדד ת"א 25.

"הכלכלה הישראלית רגישה מאוד לתהליך השלום", קובע אלוני באחד מנימוקיו. ובכן, כמה זמן כבר אין כאן תהליך שלום? יותר משנה הייתי אומר? ובכל זאת, הבורסה עשתה חיל בכל הזמן הזה. מה גורם לאותו אנליסט לקבוע את מה שקבע אם לא עובדות בדיעבד, המתבססות על מאורעות שקרו לפני שבוע בדיוק? הלא אם וכאשר תעלה הבורסה מחר או מחרתיים, הקביעות יהיו אחרות. נסו את זה: "שרון ובנימין נתניהו הובילו רפורמות משמעותיות ויכלו לעמוד בהתנגדות", הוא מסביר בנימוק אחר. רק שגם אם העובדה נכונה (והיא נכונה), זוהי רק חצי אמת. כי נתניהו אינו שר אוצר כבר יותר מחצי שנה. שר האוצר הוא ראש הממשלה המכהן, וזה שכנראה יכהן גם אחרי חודש מרץ. ואם כך הדבר, מדוע שלא נאמין שהשוק דווקא ימשיך במגמה החיובית, שכן אולמרט לא נראה בהכרח כסוציאליסט?

הייתי יכול להמשיך ולהציג את הפן השני לכל טיעון שהעלה אלוני, שוב – מעיניו של אותו ארחי פרחי בעל הבנה מוגבלת בלבד, שמחכה כבר שנים ארוכות לאיש בעל הכרה ותודעה עמוקה יותר בנעשה, שישכנע אותו שבורסה אינה קזינו אחד גדול. לכבודו ולזכותו של אלוני ייאמר, כי במאמרו השתמש בביטוי "להערכתי" וסייג את תוכן הדברים, למרות מעמדו הבכיר בשוק ההון שמאפשר לו להיות נחרץ יותר. אין בכך גם לערער על סמכותו של מר אלוני בתור יועץ השקעות בכיר. יש בכך רק כדי לומר: אדוני – אני לא מאמין לך, ואל תיקח את זה אישית, אני לא מקשיב לאף אחד מכם. מי שרוצה להאמין, ישים עכשיו פוטים למכביר ויקנה מניות בירידה. יתרה מכך – אני מוכן להתערב שהשוק יתקן את עצמו ועד אמצע 2006 יחצה את קו ה-900 נקודות. זכיתי? זכיתי. הפסדתי? הפסדתי. אחרי הכל, וכולנו יודעים את זה – מדובר פה בהימור. וכמו בכל הימור, פעם אתה מנצח ופעם אתה מפסיד. ניפגש ביוני.