"הוא כמו נרקומן בקריז כשהוא לא על המחשב. כל דבר שהוא עושה, זה כדי לצאת ידי חובה. ברגע שהוא מגיע הביתה, גם הטיפול בילדים, גם החובות בבית - כל מה שהוא נהג לעשות קודם בשמחה, מוזנח לטובת המשחק. הוא מסתכל אליי במבט מזוגג ותוהה מה אני רוצה ממנו. הוא משחק בלילות, בסופי שבוע וגם כשהוא חולה ולא יכול לזוז.
"אני שונאת את המשחק הזה. מתעבת אותו. זה משחק אלים. מרעיל. אני מתגעגעת לבן הזוג שלי. הוא חי ביקום מקביל. היו לנו הרבה מאוד מריבות על כך. הוא הציע לי להצטרף למשחק ולהרפתקאות, אבל בעיני זה כמו שמישהו יציע לי מחט עם הירואין".
המונולוג הכואב הנ"ל יצא מפיה של ל' (השם שמור במערכת), אשתו של איש עסקים בשנות ה-30, אב לילדים, שהתמכר למשחק מחשב: WOW) World Warcraft). כמותו יש עוד מאות אלפי שחקנים בעולם, שחייהם השתנו מאז שנחת אצלם משחק ההרפתקאות ברשת שפיתחה חברת בליזארד.
שחקנים מספרים על אולטימטומים שקיבלו מבנות זוגן, שאיימו בגירושים עם המשחק לא יעזוב את הבית. יש אפילו כמה זוגות שנפרדו בגללו. חברים ניתקו ביניהם את הקשר, אך גם נוצרו חברויות טראנס-אטלנטיות בין שחקנים. יש כמה שחקנים ישראלים שכל כך הרשימו ביכולת הארגון שלהם במשימות המשותפות עד שזכו להצעות עבודה בחו"ל.
"יש לנו זוג חברים בניו יורק. האשה הציבה לבעלה אולטימטום: אם הוא לא מפסיק לשחק היא עוזבת", מספרת ל'. "הוא מכר את הדמות. זו היתה הדרך היחידה שלו לצאת מהמשחק".
רק עוד כמה דקות
הכתבה הזו מחייבת גם וידוי אישי. אל WOW התוודאתי לפני כחצי שנה בעקבות ראיון עם סמנכ"ל הפיתוח העסקי של בליזארד האחראי על ההצלחה שלה בעולם, איציק בן בסט. בגיל 31 בלבד הוא כבר נהפך לישראלי הבכיר בעולם הענק של משחקי המחשב ולאחד הכוכבים הגדולים והמבטיחים בתחום. גם אני התמכרתי חלקית למשחק. וכמו מרואיינים אחרים בכתבה, מצאתי את עצמי לעתים מתחמק מיציאות עם חברים, בורח באישון לילה מהמיטה או מתחבא בשירותים עם המחשב הנייד כדי לשחק עוד כמה דקות ולעלות עוד שלב.
גם אני מצאתי את עצמי מסביר לבת הזוג שלי שמדובר רק בעוד כמה דקות, שנהפכו לשעות. וגם אני קיבלתי מבטים זועמים. כמה שבועות לאחר שהתחלתי לשחק, קיבלתי החלטה (לא קלה): להוריד את המינון. מאז, אני משחק אחת לכמה ימים ברוגע ומשלם בחריקת שיניים את המחיר: הדמות שלי עולה לאט מאוד בסולם הדרגות.
אבל כל זה לא ממעיט מערכו של המשחק המדהים הזה. כפי שכל גיימר שנגע בו יעיד: World OfWarcraft, משחק האון-ליין המצליח בעולם עם יותר מ-5 מיליון משתמשים, הוא אחד המשחקים הטובים שקיימים היום, והוא משנה את עולם המשחקים מקצה לקצה (וגם את חייהם של המשתתפים בו). במדינות כמו קוריאה, WOW נהפך ספורט לאומי. ביפאן היו שמועות על שחקן שרצח את חברו כי מכר ב-Ebay את דמותו בעבור סכום נמוך מדי - מחיר דמות במשחק יכול להגיע לאלפי דולרים.
קשה לפענח את סוד הקסם שלו, אבל יש לו כמה יתרונות שאי אפשר לעמוד בפניהם: אין בו דרישות חומרה כבדות, וכל מחשב נייד מהשנים האחרונות, עם רשת אלחוטית, יוכל להתמודד איתו בכבוד - בטיסה, בהפסקת קפה או אפילו בשירותים; יש לו עולמות שלא נגמרים לעולם; ובליזארד מוציאה בחינם עדכונים קבועים לקהיליית המשתמשים. והכי חשוב: ל-WOW יש קהילת שחקנים חכמים מכל העולם שאוהבים לפעול יחד בגילדות או בקבוצות.
הרבה מכורים הם אנשים בני 30 פלוס המעידים על עצמם כגיימרים, כלומר כאלה שאוהבים לשחק מדי פעם במחשב או בקונסולת המשחקים. כולם מעידים כי מאז חדירת ה-WOW לחייהם, נזנחו כל המשחקים האחרים בצד. WOW, אם כך, הוא לא רק סכנה ליחסים בין השחקן לסביבתו, אלא גם איום גדול על תעשיית משחקי המחשב בכלל.
לונדון כן מחכה
"המשחק הזה הרג את תעשיית המשחקים", טוען אליק קצב, לשעבר מנהל מרכז תמיכה בשירות לקוחות בהד ארצי, יבואנית המשחק ומשחקים אחרים. "יש לי משחקי מחשב ששוכבים חודשים בצד בעטיפות הניילון. אני וחברי הגיימרים לא משחקים בשום משחק אחר". קצב, נשוי בן 32, מעיד על עצמו כמכור למשחק. הוא משחק בדרג הכי גבוה - 60 - שבו, אומרים המבינים, המשחק האמיתי והקבוצתי רק מתחיל.
"אני מוודא שאף אחד לא יפריע לי בזמן שאני משחק", מספר קצב. "אשתי נהנית לראות את המשחק. היא כועסת לפעמים כי אני מבטיח שעוד רגע אני קם מהמשחק ונשאב אליו לשעה נוספת. היא מבינה, אבל עושה פרצופים וכמובן לא אוהבת את המשחק אבל מספיק לי מבט אחד שלה כדי שאפסיק. אני משחק כמה שעות ביום, ומאז שהתחלתי לוחות הזמנים שלי השתנו".
קצב הוא אחד ממנהלי הגילדות הגדולות בשרת המשחק שלו - גילדת שחקנים שמונה כ-180 איש מרחבי העולם, ביניהן 6-5 ישראלים. "אנחנו משחקים בחבורות של 40-20 איש", הוא מסביר. "מדברים בשרת דרך הטלפון. אני אחראי על האנשים בגילדה, מנייד את השחקנים לפי הצורך במשימות. עד לתפקיד הזה הכל התנהל בצעקות ובלי סדר. הישראלים, שלהם גישה יותר פרקטית מהאירופים, הכניסו סדר לדברים".
יכולת הפיקוד והניהול שהפגין קצב במשחק הוכיחו את עצמם גם בעולם האמיתי. הוא הפיץ את קורות החיים שלו בין שחקנים, ושותפים לגילדה מלונדון, שהתרשמו מהיכולות שהפגין הציעו לו עבודה. "פגשתי כמה פעמים שחקנים בלונדון", מספר קצב. "זה עוזר בעבודה, בעסקים וגם ברמה הפוליטית. הם מכירים ישראלים שאחרת לא היתה להם דרך להכיר ומשנים את הדעה עלינו. המשחק הזה שינה לי את החיים. קשה לי לחשוב על עזיבה שלו, אבל אולי אמכור את הדמות שלי, ששווה מאות דולרים, כדי לכסות חלק מההוצאות על המשחק".
קצב מכיר עשרות שחקנים פעילים ב-WOW, בהם אנשים שעזבו את עבודתם. "המשחק לא גרם לעשות את זה, אבל הם לא הולכים להרבה ראיונות כי הם רוצים לשחק", הוא מגלה. "מידת הבגרות מאוד משפיעה. אני, באופן חד-משמעי, לא נותן למשחק לפגוע לי בעבודה, אבל הוא כן בא על חשבון חלק מהזמן הפנוי שלי".
אחוות לוחמים
אבירם גאון, בן 26, מנהל את מחלקת המחשבים בתחנת הרדיו רדיוס וחברו לגילדה של קצב משחק ב-WOW כבר כשנה. "הג
משחק האון-ליין המצליח בעולם שמשנה את עולם המשחקים מקצה לקצה
עודד חרמוני
10.2.2006 / 9:54