הזמרת שושנה דמארי נפטרה בבית החולים איכילוב לצלילי השיר "כלניות"

מאת אסף כרמל ותמר סוקניק



כלת פרס ישראל, הזמרת שושנה דמארי, מתה הבוקר (שלישי), והיא בת 83. דמארי, שלקתה בדלקת ריאות ושהתה באשפוז בבית החולים איכילוב בתל אביב מאז יום שישי, מתה לקול צלילי שירה הידוע "כלניות", והיא מוקפת בחבריה וקרוביה. ליד מיטתה היו גם ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, הזמר עידן רייכל, ומנהל המרכז הרפואי איכילוב, הפרופ' גבי ברבש. בתה היחידה של דמארי, שחיה בחו"ל, עדיין לא הגיעה לישראל.



בשבת לפנות בוקר הוחמר מצבה של דמארי, והיא הועברה ליחידה לטיפול. מאז היתה מונשמת ומורדמת. הלילה חלה החמרה נוספת במצבה, ולחץ דמה הפך בלתי יציב.



דמארי עלתה לישראל בגיל שנתיים מהעיר דמאר שבתימן. את הקריירה המוסיקלית הארוכה שלה התחיל כבר כילדה, כאשר ליוותה בהופעות את אמה שהיתה זמרת אירועים. בגיל 13 עזבה את בית הוריה בראשון לציון ועברה לתל אביב, שם פגשה את שלמה בושמי, מי שהפך לאמרגנה וכשהיתה 16 - גם לבעלה. באותה שנה הופיעה בקונצרט יחיד בתיאטרון המוסיקלי "לי-לה-לו" והפכה לחברה קבועה בתיאטרון.



אחד הפזמונים שכתב לתיאטרון נתן אלתרמן והלחין משה וילנסקי, "כלניות", הפך במרוץ השנים לסימן ההיכר שלה. שיתוף הפעולה עם אלתרמן ווילנסקי הניב לאורך השנים אינספור שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, בהם "לילה לילה", "אני מצפת", "זה יעבור" ו"דובי דובי שן". רשימת השירים הידועים של דמארי כוללת גם את "דודו", "היו זמנים" ו"צריך לצלצל פעמיים".



ב-1948 הוציאה דמארי את אלבומה הראשון, שהפך לפסקול של מלחמת השחרור. בשנות ה-50 נסעה להופעות ראשונות בארה"ב ובשני העשורים לאחר מכן חילקה את זמנה בין ארה"ב לבין ישראל.



אחרי שנים ארוכות שבהם נמנעה מלהופיע חזרה דמארי בסוף שנות ה-80 אל אולפן ההקלטות וב-1988 הוציאה את האלבום "אור". באותה שנה זכתה דמארי בפרס ישראל על מפעל חיים וב-2001 נערך לכבודה מופע הצעדה מיוחד בהשתתפות מיטב אמני ישראל.