פרופ' ביגר ששימש כעד מומחה בבוררות של אלי ארוך: "היו לו מספיק בטחונות לשם ביצוע המסחר"

"לאלי ארוך היו מספיק בטחונות לשם ביצוע המסחר. זו חוות הדעת שהגשתי לבורר, שאכן קיבל את דברי". כך אמר אתמול בלילה פרופ' נחום ביגר. ביגר, ששימש כעד מומחה במשפט הבוררות של ארוך, הוא פרופ' למימון מאוניברסיטת חיפה, ותחום ההתמחות שלו כולל ניהול פיננסי בינלאומי, ניירות ערך מורכבים ונגזרים. בשמונה השנים האחרונות שימש כראש בית הספר למוסמכים במינהל עסקים בחיפה, ואף לימד באוניברסיטאות שונות בעולם ובכלל זה בארה"ב, אירופה וקנדה. כרגע ביגר בשנת שבתון בקליפורניה.



הפרשה החלה ב-1999, אז התקשר סוחר המעו"ף אלי ארוך עם כלל אילנות בטוחה, במטרה לבצע דרכה השקעות. ארוך טען כי אילנות לא ביצעה את הוראות המסחר שהכתיב לה, אלא פעלה על דעת עצמה בתחום האופציות, תוך שהיא גורמת לו הפסדים ניכרים. אתמול נודע כי הבורר קיבל את דבריו של ארוך, וכי הוא מחייב את החברה לשלם לו פיצויים בסדר גודל משמעותי של כ-95 מיליון שקל. כלל פיננסים, מקבוצת אי.די.בי, מיהרה כמובן להגיש ערעור לבית המשפט העליון, אולם בכל מקרה - לא היא זו שתישא בקנס. הסיבה לכך היא התחייבות אי.די.בי ודיסקונט השקעות לשאת בכל נזק, הפסד או הוצאה שעילתן נולדה טרם השלמת רכישת כלל ביטוח בידי הקבוצה.







אחד העדים בפרשה שהובא בידי ארוך כעד מומחה, הוא פרופ' ביגר, שחוות דעתו שימשה כבסיס לסכום הפיצוי שקבע הבורר. הבורר (שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב מלץ) כתב כי "העדיף ללא סייג את עדותו של פרופ' ביגר, שהיתה למעשה הבסיס לקביעה כי יש לפסוק לטובת התובעים". למען הסר ספק, מבהיר עורך דינו של ארוך, מושיק פלדמן ממשרד פלדמן, וינוגרד ושות', כי שכרו של ביגר כעד מומחה נקבע מראש ולא נגזר מגובה הנזק שיקבע".



"מדובר בסיפור שנמשך כבר שנים", אומר ביגר. "אלי ארוך הוא סוחר מעו"ף שבנה לעצמו תיקי השקעה מורכבים במיוחד, והתעוררו חילוקי דעות באשר לסחורה שנמצאת בידיו".



האם היו לאלי ארוך בטחונות?



ביגר מספר שהוא נדרש למספר שאלות עיקריות, שהראשונה שבהן היא השאלה האם צדקה אילנות ביום בו הודיעה לארוך כי אין לו מספיק בטחונות. "כאן התבקשתי לבדוק את הנושא על פי תיק ניירות הערך שהחזיק ארוך, ובכלל זה - תיקי אופציות רבים". שוויה של אופציית מעו"ף תלוי במצבו של שוק המניות, אולם למסלקת המעו"ף היו אז תקנות ברורות שאיפשרו לחשב את שווי האופציות בהתאם לתרחישים שונים, כך שניתן היה להגיע גם לתרחיש השלילי ביותר שמייצג את סכום הבטחונות שהיה על ארוך להפקיד.



"קיבלתי נתונים על מצבת ההתחייבויות והנכסים (שהיו כולם מבוססי אופציות) - נתונים שנמסרו לי חתומים בידי משטרת ישראל - וכך חישבתי כמה בטחונות היו דרושים", אומר ביגר. "יודגש כי כאן לא מדובר בחוות דעת, אלא בחישוב מתמטי פשוט". מסקנתו של ביגר היתה כי לארוך היו די בטחונות, וכך גם העיד בפני הבורר. השאלה השנייה עליה היה צריך לענות, היתה - בהינתן כי יש לארוך מספיק בטחונות, מה היקף הנזק שנגרם לו. כאן נכנסה לתמונה מומחיותו של ביגר, שבנה קונסטרוקציה שתאפשר לחשב את הרווחים הצפויים.



"גם לאחר שאילנות סירבו לקבל את הוראותיו של ארוך, הוא המשיך לשלוח אליהם פקסים ומדי יום נטל את הפקס והחתים את משטרת ישראל ואת הרשות לני"ע - כך שהמסמכים יקבלו תוקף רשמי", אומר עו"ד פלדמן. "הנתבעים הסתייעו בחוות דעתו של פרופ' דן גלאי, שקבע כי לארוך אין די בטחונות כדי להמשיך לפעול. ואולם,הצלחנו להוכיח כי הנתונים אותם העבירו מאילנות לגלאי, שכללו דפי חשבון ותדפיסים - היו שגויים".



פלדמן מציין שפרופ' גלאי כלל לא ערך בדיקה לגבי הנזק האפשרי שנגרם לארוך, וזאת בשל מסקנתו כי "ללא בטחונות, ממילא לא יכל ארוך לבצע שום פעולה". הוא גם מפנה לפסק הבוררות בו כתב השופט מלץ: "העדפתי ללא סייג את עדויות התובעים על פני עדויות הנתבעים, שהיו בעיני מגמתיות ובלתי אמינות".



הערכת הנזק: אפיון השחקן שמסר ארוך הכריע את הכף



"לארוך היו אופציות לפקיעה בנובמבר 99 ובינואר 2000, והשאלה היתה האם יש להשיב את המצב לקדמותו, לחשב לפי נובמבר 99' או לפי ינואר 2000", אומר ביגר. "כאן נעזרנו ב'אפיון השחקן', שמסר ארוך לפני שהצטרף לבית ההשקעות ושם תיאר את עצמו כשחקן מעו"ף שמתבסס על מועדי פקיעה ארוכים. אי לכך, המסקנה היתה שהוא כנראה היה ממתין למועד פקיעת האופציות שחל בינואר, ולא מוכר אותן לפני כן".



ביגר גם מציין כי לארוך היתה ככל הנראה תחזית מצוינת, כך שבינואר 2000 הניבו לו האופציות רווחים גבוהים. "יתרה מכך, בית ההשקעות הסכים לתת לאלי אופציות 'מעבר לדלפק' כלומר אופציות שמגובות בידי החברה עצמה גם במידה ואין סחורה לרכישה".



נקודה חשובה שהדגישו אתמול בכלל פיננסים, היא כי "הבורר הכפיל את סכום הפיצוי, שכן ארוך נתן כל הוראה פעמיים". ביגר טוען כי בהחלט לא כך: "ההוראה שארוך נתן היתה לבנות תיק אופציות מסויים ואזי להכפיל אותו - וזאת בהיותו שחקן אגרסיווי". עו"ד פלדמן מציין כי ארוך אכן החזיק בשני תיקים זהים בכל רגע נתון, כך שכל הוראה שנתן היתה אמורה להניב רווח (או הפסד) כפול. הבורר מלץ כותב כי "פרופ' ביגר הגיש חוות דעת מקצועית, לפיה הנזק הבסיסי עומד על 42.5 מיליון שקל", וכי "יש להכפיל סכום זה משום שהתובעים הורו לבצע כל הוראה פעמיים, כך שסכום הנזק הבסיסי עומד על כ-85 מיליון שקל". יתרת 10 המיליון הינם תשלומי ריביות והצמדה.



"השאלה החשובה שעמדה על הפרק, היא האם ארוך אכן היה מוכר את האופציות שברשותו", מסביר ביגר. "לשם כך בניתי אלגוריתם שינתח את מצבו". מכיוון שבית ההשקעות כפת למעשה את ידיו של ארוך, החלטנו להניח כי התיק נותר ללא שינוי. בסופו של דבר קיבל הבורר את חוות הדעת שכתבתי, ואכן פסק פיצויים בסך כ-95 מיליון שקל".