עוכב חצי שעה במסוף טאבה - המדינה תפצה ב-10,000 שקל

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי המדינה תשלם פיצויים של 10,000 שקל לאדם שנמנעה ממנו הכניסה לטאבה. "במדינה דמוקרטית ומסודרת, הענקת שיקול דעת לפי ראות עיניו של מנהל המסוף היא בלתי נסבלת. הדבר עלול לגרום לפגיעה קשה בטוהר המידות ובמינהל התקין", כתב השבוע בהחלטתו השופט מנחם קליין.



לטענת דוד חי, ב-31 במאי 2004 עבר יחד עם אשתו ובתו את מעבר הגבול במסוף טאבה. תוך שעתיים, הוא גורס, שבו לישראל. למחרת היום, משביקש לעבור שוב במסוף עם בני משפחתו נשאל ליעדו. למרות שאמר כי פניו מועדות למלון הילטון טאבה, הותנה המעבר בתשלום מס מעבר בהתאם להסכם בין ישראל למצרים, ובהתאם לתקנות רשות שדות התעופה. לדברי חי, מנהל המסוף הסביר לו שאם יפקיד את הכסף - יקבלו במוסף עם שובו לארץ. למזלו הרע של דוד חי, לא היה בכיסו כסף לתשלום האגרה.



בתקנות נקבע כי סכום אגרת המעבר במסוף טאבה הוא 70 שקל לאדם. אולם, הסייג הוא שאדם לא ישלם את האגרה אם פניו מועדות לטאבה בלבד. הבעיה היא, שלרשות אין דרך לברר מי מהעוברים יישאר בטאבה ומי ימשיך דרומה למעמקי סיני. לפיכך, הנוהל של עובדי המסוף הוא לפטור מתשלום כל עובר שמחזיק בידו הזמנה של מלון הילטון טאבה. בכל מקרה אחר, העובר יהיה צריך להוכיח ששהה אך ורק בטאבה, ואז יוכל לקבל חזרה את אגרת המעבר. לגרסת חי, כל שביקש היה להיפגש לכמה שעות עם מכר במלון הילטון טאבה. גם טענותיו כי הינו מתאכסן במלון באילת ואינו נושא עמו כל מזוודה - לא סייעו לו בשכנוע אנשי המסוף.



חי החליט להגיש תביעה על סך 10,000 שקל נגד רשות שדות התעופה והמנהל התורן במסוף, אהרן מויאל, על עיכוב של חצי שעה במסוף וכן על שתנועתו החופשית הוגבלה והוא נראה כמי שמעוכב לחקירה אל מול כל העוברים במסוף. עוד שוכנע השופט שלא היה בידי דוד חי כסף מזומן (210 שקל), כי שהה במלון באילת בו הכל היה כלול במחיר.



במהלך המשפט הובא לעדות מנהל המסוף, איציק חי. לגרסתו, באזור טאבה ישנם המלונות הילטון טאבה ומלון נלסון בלבד. כל שאר המלונות דרומית לאילת - נחשבים מחוץ לטאבה. "גובים את האגרה מנוסע שיוצא את הארץ, אלא אם כן הוא מצהיר ומוכיח שהוא הולך למלון הילטון טאבה", העיד איציק חי. "איך ניתן לדעת אם אדם יצא לטאבה או המשיך דרומה?", נשאל חי במשפט. "אם יבוא ויצהיר, ויילך עם שרוואל ותיקים על הגב ויגיד שהוא הולך לקזינו - נטיל ספק בכוונות שלו ונחשוב שהוא הולך לאחד מחופי סיני", הסביר איציק חי את שיטת המיון. הוא לא פירט קריטריונים נוספים לתשלום. בסופו של דבר, הודה איציק חי שהמנהל התורן במסוף הוא הקובע מי יחוייב באגרה, "שכן מדובר בעובד ותיק שעבר את כל המקרים ויודע לסמן מי עובר, למה עובר ולאן", אמר במשפט.



השופט קליין סיכם: "לדידי, אינה מקובלת העובדה כי חופש התנועה של אזרח מדינת ישראל יישלל בלא סיבה מוצדקת ורק על פי שיקול דעתו השרירותי של מנהל המוסף ולא על פי נהלים ברורים בחוק. נראה שבהסדר פשוט עם המצרים, ובשימוש בעזרים טכנולוגיים - ניתן למצוא פתרון לנוהל תקין ומותאם לתקנות לגביית אגרה זו". השופט חייב את הרשות ב-5,000 שקל הוצאות משפט, אולם פטר את מויאל מתשלום פיצוי אישי "לאור העובדה שפעל - על אף שלא כדין - על פי הנחיות הממונים עליו".