מבחן דרכים: מיצובישי L200 מגנום - הדור הבא

אנטליה



סוף היום השלכתי את עצמי על המיטה בבית המלון ועצמתי עיניים. עצמתי עיניים והתחלתי לראות מים; זורמים, שוצפים, מתערבלים, ניגרים, נשפכים, ניתזים, זולגים, קולחים בנחלים, נהרות ומפלים. אחרי המראות באו התחושות. טלטלות עדינות מצד לצד. הגוף נהדף לימין, מתייצב ונהדף לשמאל.



חוויית הנהיגה בהרי הטאורוס נשארה בגוף במשך שעות ארוכות אחרי כיבוי המנועים. אלה היו הימים הגשומים ביותר בטורקיה בחורף הנוכחי. הגשם לא עצר לרגע. על הכבישים נקוו שלוליות עמוקות. דרכי העפר נהפכו לבוציות ולחלקלקות. הרכב - הדור החדש של מיצובישי L200, יורש טנדר המגנום - החליק מצד לצד. טלטלות עדינות בתדר נמוך.



לפני היציאה לדרך הזהיר אותנו ג'וליאן וסטווד, מדריך הנהיגה הבריטי מטעם מיצובישי: המהירות המרבית היא 90 קמ"ש ומהשוטרים הטורקים אל תצפו לרחמים. מישהו בקהל העיתונאים שהוזמנו להשקה זימזם את פסקול הסרט "אקספרס של חצות".



מפתחות חולקו, מנועים הותנעו ודלתות נטרקו. המשימה הראשונה היא לצאת מאנטליה. כבישים רחבים, אספלט מטולא, שיכונים עלובים, אין-ספור בתי מסחר. הניקוז של הכבישים מזכיר את המולדת. הטורקים חוצים את השלוליות בדהרה ומשפריצים בששון. גם אנחנו.



אסור להיכשל עם



L200 מיצובישי וטנדרים זה סיפור אהבה. החברה התחילה לייצר אותם בשנת 1959. לדגם הראשון קראו ליאו. בשנת 1978 הוצג הדור הראשון של L200, שנקרא גם 2.6 .Forte מיליון טנדרים ירדו מאז מפס הייצור. כיום L200 הוא הדגם השלישי הנמכר ביותר של מיצובישי בעולם, אחרי קולט ולאנסר.



אסור למיצובישי להסתבך באהבה נכזבת. כישלון של L200 החדש עלול להרוג את החברה, שגם כך, מאז נטש אותה בשנת 2004 בעל הבית הקודם, דיימלר קרייזלר, שרויה בחובות ובהפסדים. "זו היתה מכה קשה, אבל אנחנו ילדים גדולים ונמשיך בכוחות עצמנו", אמר לנו טים טוזר, מנהל מיצובישי באירופה.



מיצובישי היא כיום חברה עצמאית, קטנה למדי. היא מייצרת כ-1.3 מיליון מכוניות בשנה - סדר גודל דומה לזה של מאזדה, אלא שמאזדה נמצאת בבעלות פורד, ואילו מיצובישי בודדה, צריכה לשאת על כתפיה את כל הוצאות הפיתוח של הדגמים החדשים.



ביג-מק לאמריקה, צנוע לאירופה



בטנדרים שהועמדו לרשותנו אין מערכת ניווט לוויינית. אנחנו מתקדמים לפי ספר דרך מודפס. המשמעות - איבדת את הדרך, לך תמצא טורקי דובר אנגלית. אבל אנחנו בסדר והנה הקצה של העיר ושם כבר מתרוממים ההרים, מוקפים בטבעות של עננים לבנים. את הכביש חוצה נהר. נהר לא מתוכנן. הוא אמור היה לזרום למטה, דרך הצינורות הגדולים שמתחת לכביש. אבל הכמויות העצומות של המים מציפות הכל, מלמטה, מלמעלה ובצדדים. פוטו-אופ מצוין לתצלומים רטובים.



מיצובישי L200 החדש מצויד בחרטום של סוס מרוצים גזעי, אחד שאי אפשר לקנות בסוכנות הקרובה למקום מגוריך. קוראים לו מיצובישי פאג'רו אוו והוא לא מפסיק לנצח את המרוץ הארוך והאכזרי מכולם, ראלי דקאר. החרטום הזה שחצן, מושך מבטים. במרכזו משובץ האף של מיצובישי, שמאפיין את רוב דגמי החברה.



החרטום החדש מבקש להגיד משהו. L200 החדש הוא כבר לא טנדר עבודה אפור, אלא כלי פנאי-שטח-כיף-ספורט. כן, וגם קצת עבודה.



עם L200 החדש מיצובישי זוממת להפוך את אירופה לארצות הברית. הרכב הכי נמכר בארצות הברית כבר כמה שנים טובות הוא טנדר (פורד F150). באמריקה לכולם יש טנדר ולא רק לגננים. האירופים, לעומתם, ממשיכים לדבוק במכוניות נוסעים קטנות וחסכוניות. בשנת 2005 תפס פלח הטנדרים באירופה (טנדרים בעלי כושר העמסה של טונה אחת) 0.4% בלבד מכלל השוק לעומת עשרות אחוזים בארצות הברית.



מיצובישי עושה הפרדה. טנדר לאמריקאים - ביג-מק ארוך וכבד יותר, עם מנוע בנזין דשן. אירופה (וישראל בתוכה) תקבל מוצר אחר, צנוע יותר. L200 החדש הוא לא גדול מדי. האורך הוגבל ל-5 מטרים - האורך התקני של מקום חניה באיחוד האירופי. הוא לא מסוכן מדי. לראשונה בעולם הפרימיטיווי למדי של הטנדרים, L200 מצויד במערכת בקרת יציבות אלקטרונית (שנהוג לקרוא לה L200 .(ESP החדש נבדק במבחני ריסוק פנימיים של מיצובישי, ולטענת החברה הוא עתיד לזכות בציון של ארבעה כוכבי EuroNCAP. התמסורת ברוב הגרסאות היא מסוג סופר סלקט, שמאפשרת, כמו במיצובישי פאג'רו, לנהוג במצב 4x4 על הכביש. ויש כמובן מנוע דיזל, חסכוני, שעומד בתקני הזיהום המחמירים ביותר (יורו 4). מיצובישי מאמינים שפלח השוק של טנדרים יצמח באירופה כבר ב-2007 ל-125 ,0.7% אלף יחידות. המטרה שלהם מוצהרת - להיות מספר אחת.



קוראים לו קלינט



הפסקת קפה ראשונה; מורתח בפינג'אן, מוגש בכוסות קטנות. יש גם כמה ביסקוויטים. הטנדרים מחכים בצד, עומדים בשורה, מתקררים. טנדרים יפים, גזעיים. אני מחבב במיוחד את הקו העגלגל שמפריד בין תא הנוסעים לארגז המטען. הוא מתחיל בגג וחוצה בתנופה אחת את כל הרכב עד לרצפה. גם אודי פרידן, הפרסומאי של מיצובישי בישראל, אוחז קפה טורקי ולוטש עיניים. בפרסומות שלו לא תהיה התייחסות לעיצוב. "אני לא רוצה שהוא ייתפש צפונבוני מדי", אומר פרידן, ומיד מתחיל לגלגל בראש דימויים קשוחים. "הייתי שמח להדביק לו את מל גיבסון, אבל אין לנו מל גיבסון ישראלי. צריך למצוא גיבור תרבות שיעביר את המסר הנכון".







פרידן ודן אורנשטיין, מנכ"ל מיצובישי ישראל, שוברים את הראש גם בעניין השם. L200 לא בא בחשבון. טנדר עם שם כזה גם אינסטלטורים לא יקנו. אפשר לקרוא לו "מגנום החדש", "מגנום-2" או "מגנום 44". פרידן מציע "קלינט" - כולם כבר יבינו באיזה קלינט מדובר. עיתונאי אחד זורק "E מקס" - כלומר איסוזו D מקס אבל משופר.



ממשיכים בנהיגה. נגמר הכביש ומתחילה דרך עפר. אין הבדל גדול באיכות המשטח. שם יש בורות, כאן יש בורות. אי אפשר לטעות. L200 מודל 2007 הוא בכל זאת טנדר; נוקשה וקשיח. ובכל זאת, רמת הנוחות היא שיפור גדול לעומת קודמו, מגנום. ההוא חבט בנוסעים כמו שחובטים בשטיח. החדש מסתפק בצ'פחות. הפלסטיקה הפנימית נוקשה וקשוחה, אבל מעוצבת צעיר וספורטיווי. אי