יו"ר ועדת הבחירות המרכזית דחתה את בקשת מפלגת העבודה לפסול את פרס ורמון

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופטת דורית בייניש, החליטה לדחות את בקשת מפלגת העבודה, לא לכלול ברשימת קדימה לכנסת את פורשי מפלגת העבודה, שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק.



בהחלטתה קבעה השופטת בייניש כי "הסמכות לקבוע את דבר פרישתו של ח"כ מסורה לוועדת הכנסת". כלומר על מפלגת העבודה היה לדרוש את כינוס ועדת הכנסת כדי לדון בפרישת השלושה מהעבודה ולא לפנות בעניין זה אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.



בייניש הוסיפה כי אילו היתה מתקבלת עתירתה של מפלגת העבודה, היתה נשללת זכותם של שלושת הפורשים להיבחר לכנסת הבאה משום שבעת אישור הרשימות לא ניתן יותר להגיש רשימות חדשות. לדבריה "פרישה של ח"כ מסיעתו, שיש לה תוצאות משפטיות ביחס אליו, לסיעה שפרש ממנה ולסיעה שהוא מבקש להצטרף אליה, אינה עניין שניתן ל"הוכיחו" באמצעות קטעי עיתונות ותמלילי ראיונות בעת הדיון בוועדת הבחירות המרכזית על אישור הרשימות. מדובר בסוגיה כבדת משקל בעלת השלכות משמעותיות על תפקוד הכנסת המכהנת והיא אף משפיעה על ההתמודדות בבחירות לכנסת הבאה. לפיכך יש לברר סוגיה זו באופן יסודי ומסודר על-פי ההליך הקבוע בחוק הכנסת ואין להותיר את השאלה לאינטרסים הפוליטיים השולטים בכיפה בתקופת הבחירות".



בסיום החלטתה קובעת בייניש כי "אין דין מעשים הנעשים בסמוך לתקופת בחירות כמעשים הנעשים במהלך כהונתה של הכנסת. בהתחשב בכך ובנסיבות נוספות...ניתן לראות את פרס, רמון ואיציק כמי שהתפטרו מכהונתם בסמוך לפרישתם מהסיעה, כדרישת החוק".



החלטתה של בייניש עומדת בסתירה לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שקבע כי הסמכות אם לפסול את הכללתם של פרס, רמון ואיציק ברשימת קדימה נתונה לוועדת הבחירות המרכזית. לעומת זאת היועצת המשפטית לכנסת עו"ד נורית אלשטיין קבעה כי הסמכות מסורה לוועדת הכנסת.



בתגובה להחלטתה של בייניש אמר אמש עו"ד אמנון לורך, היועץ המשפטי של מפלגת העבודה בועדת הבחירות המרכזית, כי "ברור לציבור שהנורמה לפיה לאחר שפוליטיקאי מפסיד בבחירות עוזב את מפלגתו ועובר למפלגה אחרת שמבטיחה לו כורסה בממשלה ובכנסת הבאה, היא פסולה. גם המחוקק קבע זאת בחוק יסוד הכנסת".



עו"ד לורך אמר בתשובה לשאלה כי "מפלגת העבודה שוקלת לדרוש את כינוס ועדת הכנסת לדון בנושא זה".



עתירת מפלגת העבודה התבססה על סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי חבר כנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מהכנסת בסמוך למועד הפרישה אינו יכול להיכלל ברשימה של מפלגה אחרת. בעתירה צוין כי רמון פרש ממפלגת העבודה 56 ימים לפני שהתפטר מהכנסת; איציק 49 ימים לפני ההתפטרות; ופרס 48 ימים.