מבטיחה ולא מקיימת

בשנתיים האחרונות הוצפו עיתוני הכלכלה והמחשבים בעשרות רבות של buz-words שונים ומשונים. למתבונן מהצד נראה כי גם למומחים הגדולים ביותר בכל תחום אין יכולת אמיתית להבדיל בין הרעש ובין הרעיונות המבריקים שישנו את העולם. במאמר זה אציע כלל פשוט לפסילת רעיונות שווא בשלבים ראשוניים של התפתחותם.

נתחיל בדוגמה. לפני כשלוש שנים הלהיט הגדול בכל עולם האינטרנט היה טכנולוגית הדחיפה. חברות כמו בקווב ומרימבה הגיעו לשווי של מיליארדי דולרים על סמך התקווה שברעיון. מיקרוסופט ונטסקייפ השקיעו הון בפיתוח טכנולוגיית ערוצים משוכללת המוטמעת בתוך בדפדפן, וירחונים כמו PC MAGAZINE הקדישו כתבות שער לעתיד החדש של האינטרנט.

רק בעיה אחת קפצה לעין. בכל האתרים, המאמרים והמצגות היו רק שלוש דוגמאות למה בכלל אפשר לעשות עם הטכנולוגיה המשוכללת:

1. לקבל עדכונים על מצב המניות שלך. 2. לקבל עדכונים על חדשות ומזג האוויר. 3. לקבל תוצאות של אירועי ספורט.

כל אחת מהתכונות האלו היא נחמדה מאוד, אבל לא מרגשת עד כדי כך שתשנה את העולם. השאלה המעניינת היא, אם אלו היו כל התכונות האמיתיות שהציעה הטכנולוגיה, מדוע היא עוררה רעש כל כך גדול? התשובה טמונה בהבטחה המסתורית לעשרות שימושים נפלאים וחדשים, שעדיין לא ניתן לדמיין אותם ושבטח יצוצו יחד עם הטכנולוגיה.

טענתי היא שכאן טמון החוק:

"אם לטכנולוגיה מסוימת יש רק מספר קטן של דוגמאות שחוזרות על עצמן בכל ההתייחסויות לחשיבותה, אז אלו גם כל הדוגמאות ליתרונותיה ועל פיהן צריך לשפוט אותה".

בדוגמה של טכנולוגית הדחיפה, ההבטחה לשימושים נוספים תיארה דחיפת עדכוני תוכנה, מידע עסקי לעובדים ויכולות נוספות שהם "נחמדות" אבל לא מהפכניות ולא ממש חדשניות.

ההיסטוריה חוזרת

כדי להדגים את הכלל, ניקח דוגמה נוספת בשם WAP מהדור הראשון. ה-WAP היה אמור להיות טוב ל:

1.לקבל עדכונים על מצב המניות שלך. 2. לקבל עדכונים על חדשות,מזג אויר 3. לקבל תוצאות של אירועי ספורט.

מזכיר לכם משהו? לא ברור איך התעשייה מכרה את אותם אטריות קרות לכל העולם. האם מישהו מתפלא שה-WAP נכשל?

דוגמה אחרונה מהעבר היא טכנולוגיית ה-USB. ה-USB היה אמור לעשות מודרניזציה של כל הקישוריות בעולם ה-PC והמקינטוש.

הדוגמאות היו:

1. אפשר לחבר את העכבר והמקלדת למחשב. 2. אפשר יהיה לחבר 70 מכשירים. 3. אפשר יהיה לחבר המון מכשירים חדשים בקצבים גבוהים וללא התקנה.

כבר מהדוגמאות אפשר לראות שלא מדובר במשהו יותר מדי מרגש, שכן העכבר והמקלדת מחוברים למחשב כבר לפחות 20 שנה בלי יותר מדי בעיות. אני מוכן להמר שמספר האנשים בארץ עם מקלדת USB קטן ממספר חברי הכנסת שעונים לדואר אלקטרוני.

מצד שני, אף אחד לא הצליח לחבר יותר מ-3 מכשירי USB לאותו מחשב, וכנראה שלא הרבה אנשים רוצים. הפתרון היפה, המקורי היחיד הוא חיבור של מיקרוסקופ דיגיטלי לילדים שאינטל הוציאה.

האטרקציה שלא ברור מה יצא ממנה

הבה נבחן שני מקרים עתידיים כדי לנסות את העיקרון בניבוי ולא רק היסטורית.

מה אמור לצאת לצרכנים מישומי M-Commerce?

1. לשלם על החנייה בפלאפון. 2. לקנות קולה במכונות. 3. לקבל קופונים וירטואלים ופרסומות.

כמה כסף שווים שני הרעיונות הראשונים? האם כסף קטן לא פתר את הבעיה בצורה סבירה? גם אם יש שוק מסוים לפתרונות אלו ונניח כי 1% מתושבי העולם יעברו לקנות קולה ממכונות דרך הפלאפון, כמה אפשר להרוויח מכך?

מתחרה נוסף על תואר האטרקציה שלא ברור מה יצא ממנה הוא פרוטוקול BLUETOOTH. הדוגמאות באתר WWW.BLUETOOTH.ORG ופחות או יותר בכל מקום אחר הן:

1. לחבר את הפלאפון לאוזניה ללא חוט. 2. להעביר נתונים מהמחשב ל-PALM ולהפך. 3. לגלוש באינטרנט מהמחשב הנייד הפלאפון.

הרעיון הראשון מתבסס על העובדה שאנשים לא רוצים קרינה ליד הראש, אך לא ברור בכלל שאנשים יעדיפו קרינה של BLUETOOTH על קרינת פלאפון. כל ההסברים המלומדים על עוצמה ותדירות לא ממש ישכנעו את מי שמפחד מהמילה קרינה. יתכן שחלק מהאנשים אף יירתעו מקרינה שעכשיו תופיע אצלם גם ליד המוח וגם ליד אזור החלציים.

הרעיון השני הוא נחמד, אבל כבר יש פתרונות סבירים לקישור PALM ומחשב (USB) ומאחר שמיקרוסופט הודיעה שהיא לא תתמוך ב-BLUETOOTH עד בערך שנת 2004, יש סימני שאלה לגבי ישימותו.

גלישה באינטרנט הסלולרי היא חזון משובח שנדחה בלא מעט שנים לאור ההתפתחויות האחרונות. אכן, בחיבור של מחשב נייד ופלאפון יש יתרון לביטול הצורך בכבל, אך האם זה יתרון זה לבדו ישנה את העולם כפי שאנו מכירים אותו? מה נשאר? אולי BLUETOOTH שיקשר בין הפלאפון ומכונת הקולה?

לסיכום, אם מישהו רוצה לשכנע אתכם ב"דבר הבא" שיהפוך את עולמכם, אבל לאורך זמן אתם שומעים את אותם רעיונות מכל מי שמדבר עליו, יתכן שכולם חוזרים על מה שהם שמעו ממישהו אחר ואף אחד לא יודע באמת למה עובדים על זה.