חברתו לשעבר של וינסנט מג'קסונוויל מספרת שיום אחד צילצל פעמון הדלת בביתה, וכשפתחה את הדלת גילתה שאשתו והמאהבת שלו באו לבקר אותה. השתיים גילו את האמת זו על זו, והחליטו "לאחד כוחות כדי להיפטר מהבחורה הבאה", מספרת החברה לשעבר בהודעתה. "היזהרו, אל תצאו אתו, אל תדברו אתו, פשוט עברו הלאה".
בשלבים ההתחלתיים של החיזור, הגילוי שבן זוג פוטנציאלי הוא רמאי, גנב, ואולי אפילו פסיכוטי הוא תמיד עניין עדין. אבל זה קשה במיוחד היום, כשמיליוני אנשים מחפשים בני זוג באינטרנט ומגלים שקל הרבה יותר לשקר למחשב מאשר לאדם הניצב מולך, פנים אל פנים.
אבל כעת יש באינטרנט תרופת נגד לרעה החולה. אתרים כגון ManHaters.com ,DontDateHimGirl.com ו-TrueDater.com מוקדשים לאחצון תפוחים רקובים, או פשוט לזיהוי אנשים שאולי אינם רקובים, אבל הפרופיל שהם מציגים לבנות הזוג הפוטנציאליות שלהם רצוף שקרים (בישראל נפתח באחרונה אתר דומה, אך אסור לפרסם בו את שמם האמיתי של הגברים, ומותר לרכל עליהם תוך אזכור כינויים באתרי ההיכרויות בלבד: www.gosip.co.il).
האתר DontDateHimGirl.com מאפשר לנשים להעלות אליו את שמו ותצלומו של אדם שלטענתן עשה להן עוול, וכן תסריט תמציתי, אך לעתים נוקב, המפרט איך בדיוק פגע בה. בניסיון להציג את המטבע משני צדדיו, הגברים שאינם מסכימים לתיאור שזכו לו מוזמנים לכתוב הכחשה שתוצג לצד שמותיהם.
הנשים נותרות אנונימיות
האתרים האלה משעשעים בעיני נשים רבות, ולעתים הם אפילו שימושיים, אולם הם מרגיזים גברים רבים, אשמים או חפים מפשע, וכמה מהם שלחו הודעות דוא"ל או טילפנו למספרי הטלפון המופיעים באתר בדרישה להסיר את שמותיהם ואת תצלומיהם. הם טוענים שהאתרים האלה פוגעניים ואינם הוגנים, ושהם עצמם מופיעים בשמם המלא, בליווי פרטים רבים מחייהם, ואילו הנשים נותרות אנונימיות.
ב-Manhaters.com יש שאלון המדרג גבר כטוב או רע בסולם של מ-0 עד 122; רוב הגברים מגיעים למדרגת הביניים המפוקפקת. זהו שאלון אמריקאי, והנשים יכולות לבחור בתיאורים שנעים מ"מסריח, מדיף ריח זיעה, בעל ריח רע מהפה שלא אכפת לו מזה" ועד "יש בו איזון מושלם בין ענווה לביטחון עצמי".
TrueDater.com מיועד לגולשים משני המינים המחפשים בני זוג. הוא מזהיר את הנשים כי אדם המתאר את עצמו כברוקר מוול סטריט, בגובה 1.90 מ' ובעל חזה שרירי, יכול להיות מחלק עיתונים קירח בוול סטריט שגובהו 1.5 מ' עם שדי אשה. הוא גם מזהיר את הגברים מפני אשה המצהירה על עצמה כרווקה בעלת גזרה של דוגמנית של הלבשה תחתונה, העשויה להיות אשה נשואה שמקווה להגיע לגזרה כזאת עם קצת עזרה ובייחוד עם הרבה כסף.
הגברים איימו בתביעה
"נראה לך שזה בחור מקסים, ומתברר שהוא נשוי עם חמישה ילדים", אומרת טשה ס' ג'וזף, בת 33, שהקימה בשנה שעברה את DontDateHimGirl.com, לאחר שהיא וחברתה דיווחו זו לזו בפעם המי-יודע-כמה על מקרים של גברים ששיקרו. לדבריה, האתר שלה - שהיא משווה אותו לרשימת המבוקשים של האף-בי-איי, לא פחות - זוכה ל-250 אלף כניסות ביום.
האתרים משגשגים, ככל הנראה, משום שהפרסום השקרי צמח לממדים של מגיפה באתרי השידוכים באינטרנט. ג'ו טרייסי, המו"ל של כתב העת Online Dater"", מעריך ש-30% מהאנשים שמכירים אנשים חדשים באמצעות האינטרנט נשואים. המספר רק הולך וגדל, לדבריו.
אבל טרייסי מזהיר שגם אתרי אחצון הרמאים נכשלים בפרסום שקרים, ואת המוניטין של גבר שניזוק קשה מאוד לפעמים לשקם. גברים יכולים לפרסם הכחשה רק אם הם יודעים שפרצופם ושמם מופיעים באתר, וברבים מהמקרים הם אינם יודעים זאת. "המינימום שהאתרים האלה יכולים לעשות הוא ליצור קשר עם הגבר המושמץ ולקבל את תגובתו", אומר טרייסי.
אחד הגברים ש-DontDateHimGirl.com עורר את זעמו הקים באוקטובר אתר אינטרנט משלו, שמטרתו לארגן גברים לתביעה משפטית משותפת. עד כה לא הוגשה שום תביעה, אומרת ג'וזף, ומוסיפה שלא ידוע לה במדויק מי מאיים לתבוע אותה. אבל האתר שהקים הגבר הנפגע, www.classaction-DontDateHimGirl.com, מבהיר היטב את מטרותיו: "לו האדם המושמץ היה אביך, אמך, אחותך, אחיך, החברה שלך, חברתך לעבודה, בעלך, אשתך, המאהב שלך, והמלים היו מופצות לא בבית המשפט אלא בתצוגה פומבית של שנאה, איך היית מרגישה?" ניסיונותינו ליצור קשר עם מייסד האתר נכשלו.
ג'וזף, המתכננת להקים אתר מקביל לגברים, DontDateHerMan.com, אומרת שהיא מבינה את הזעם שהאתר שלה מעורר. אבל היא מוסיפה שצריך להעניק לנשים לפחות מראית עין של אנונימיות כדי להגן עליהן. "זה לוח מודעות לנשים, והנשים הן האחראיות הבלעדיות לכל מה שהן מפרסמות בו", אומר מרלון היל, עורך הדין של ג'וזף. "הן מצהירות על מהימנותם של הסיפורים והתצלומים שהן מעלות לאתר".
החביא את הבגדים
אנדריאה ולס מניו יורק שמעה לפני חודשים אחדים על DontDateHimGirl.com מחברה, ונרשמה לאתר. היא ידעה בדיוק איזה בחור תחשוף - סרז', בחור יפה תואר ומקסים שמתעתד להיות ראפר. הם נפגשו בהופעה לפני שנה ויצאו במשך חמישה חודשים, היא מספרת. היא ביקרה בביתו פעם אחת בלבד ומשהו בבית נראה לה ריק מדי. היו בארון בגדים מעטים בלבד, למשל.
יחסיהם הסתיימו בחטף כשאשתו הזועמת של סרז' שלחה לוולס הודעה והודיעה לה כי הוא נשוי. כשנזכרה בביקור בביתו, הבינה ולס "שהוא החביא הכל - את התמונות של החתונה, את השמפו של אשתו. העליתי את הסיפור שלו לאתר", היא אומרת. "זה מידע חופשי. כולם צריכים לדעת את זה. תעודת נישואים היא מידע חופשי".
בזמנים שבהם שיגשג הבליינד דייט הישן והטוב, לפחות החבר או קרוב המשפחה שעשו את השידוך העידו על יושרו של המועמד, אומרת רוברטה ליפמן מניו יורק, אמנית וסוכנת נדל"ן, הבודקת בשקדנות ראויה את ההודעות ב-TrueDater.com. מודעות בעיתונים היו גם הן בעלות סיכון מסוים, אבל לפחות אי אפשר להפליג בתיאור המידות התרומיות כשמספר המלים העומד לרשותך מוגבל. שיחות מקוונות יכולות לצאת משליטה בקלות ולהימשך חודשים
אתרים הכרויות אמריקאיים נלחמים בגברים בוגדניים; האם עידן האנונימיות הגיע לקצו?
ניו יורק טיימס
28.2.2006 / 9:10