"הגישה של המשקיע צריכה להיות: תמיר פעם אחת את הכסף, וחלק מהעתיד שלך יהיה בחו"ל"

בית ההשקעות אדמונד דה-רוטשילד בתל אביב הוא ניסיון לייבא לישראל מותג פיננסי זר. הוא משתייך לפלג הצרפתי של קבוצת רוטשילד, הנמצא בבעלותו של נינו של הנדיב הידוע. הסניף הישראלי נפתח ב-99', וגם בו מתנוסס סמל האבירות המשפחתי על גבי השטיחים מקיר לקיר. "האבא שלנו - הבנק הפריזאי - הוא בנק 'בינוני' שמנהל 90 מיליארד דולר", מסביר כהן. "אנחנו בית השקעות סולידי. עד 2001 עבדנו רק עם לקוחות גדולים. אין בארץ גוף מוסדי שהוא לא לקוח שלנו. ב-2005, בעקבות ועדת בכר, פנינו לריטייל".



ברוטשילד לא ששים למסור את מספר הלקוחות, אך כהן מעיד שמדובר במיליארדי שקלים המנוהלים ב-200 קרנות, עם עשרות אלפי לקוחות. כהן מבדיל את רוטשילד מבנקי ההשקעות הזרים האחרים. "בשבילנו, בנק לאומי ובנק הפועלים הם לקוחות ענקיים שאנחנו רוצים להשקיע בהם. אם פידליטי, למשל, יגיע לישראל, הבנקים יהיו לקוח קטן בשבילו. אני לא סיטיבנק שמגיע-ולא-מגיע לישראל, או HSBC שפותח כאן רק חלק מהפעילות שלו, או חברת סטיוונס שבאה והולכת. אנחנו בנק השקעות בינלאומי שנמצא פה כדי להישאר. אנחנו עושים את זה 250 שנה".



רוטשילד עוסק בניהול תיקים וקרנות. תחום ההתמחות של בית ההשקעות, בניהול השקעות חו"ליות, קיבל תנופה עם ביטול אפליית המס בהשקעות בחו"ל בינואר 2006. "בגלל תיקון האפליה פתחנו את השערים. ברגע שאתה לא משלם 35% מס על איגרת חוב חו"לית, השיקול הכלכלי עושה את שלו. העיוות הוסר ועכשיו נותנים לשוק לשחק. כל סוג של מס הרי מעוות את מערכת קבלת ההחלטות".



לאזרח הקטן אין מה לחפש באופן ישיר ברוטשילד. ניהול התיקים הוא בהיקפים של מיליון שקל ומעלה, ואת הקרנות של בית ההשקעות אפשר לקנות דרך יועצי ההשקעות בבנקים. "אנחנו מאמינים בבנקים - איכות היועצים אצלם רק עולה", אומר כהן.



שיווק המוצרים מול היועצים נעשה על ידי דיוור ישיר, פקסים ושיחות טלפון. לדברי כהן, "קל לנו, כי יש מחסור אדיר במוצרים שאנחנו מציעים - כמו השקעות במטבע דולר ויורו. פשוט פונים אלינו ולא נשארת לנו הרבה עבודה שיווקית. זה לא כמו השקעות שקליות שבהן התחרות היא אדירה. אנחנו כמו מי שמכר כבלים פעם, כשהיה רק ערוץ 1; איזה כיף היה אז למכור כבלים?"



לגבי המשקיעים הפנסיוניים, כהן אומר: "אין למשקיעים פנסיוניים סיבה לפדות את הקופות שלהם ולהעביר אלי את הכספים, כי הם יפסידו את הטבות המס אצלנו. אבל ראוי שגם חלק מהנכסים הפנסיוניים ינוהלו בחו"ל, למרות שאנשים נלחצים מזה. כדאי להעביר חלק מהקופות לניהול בחו"ל".



עם זאת ברוטשילד לא זונחים את ניהול החלק הישראלי, שבשבילו הביאה החברה את טל נויברגר מאיפקס. כשהוא נשאל לגבי דמי הניהול של דה-רוטשילד, כהן מסביר: "הקרנות שלנו בפאריס גובות דמי ניהול של 1.9%, רק תביא לנו מט"ח להשקעה. הבעיה היא שהישראלים רוצים להשקיע בשקלים, אז אנחנו לוקחים דמי ניהול של 2.8%.



"הגישה של המשקיע צריכה להיות 'תמיר פעם אחת את הכסף, וחלק מהעתיד שלך יהיה בחו"ל'. כל אחד הרי יכול היום לקנות בסניף שלו 1,000 יורו, ואצלנו ההשקעה בקרן היא של מינימום 100 יורו. אבל הלקוח הישראלי לא מוכן להמיר מטבע. מה עדיף? להשקיע בקרן הודית בשקלים ולשלם עמלה של 4%, או להמיר את הכסף ולקנות קרן במטבע מקומי עם דמי ניהול של בערך 1.8%, שגם אם תוסיף לה עמלת המרה של 0.5%, עדיין יוצא לך כמעט חצי. בנוסף, אין אצלנו הפרש בין מחיר הקנייה למחיר המכירה בקרנות הזרות, כי אנחנו מוכנים לספוג את זה בשביל הלקוח. אנחנו חוסכים ללקוח 3% בכניסה".



כשהוא מתבקש לנבא את כיווני השוק, כהן אומר: אנחנו מאמינים בשווקים באירופה - יותר במניות ופחות בשוקי אג"ח. הפיזור על הגלובוס הוא מה שחשוב. לא להשקיע רק באסיה או ביפאן. זה לא מקצועי מבחינתי להגיד שם של מדינה ספציפית, כי גם באסיה יש מחזוריות של שווקים ואין קו ישר. פעם הודו עולה, פעם סין. רק מי שיושב שם יכול להבין, ואנחנו בוחנים את השווקים יום יום.