בית המשפט העליון האמריקאי פסק ביום שלישי כי לא ניתן להטיל אחריות על חברות הנפט של-אויל וטקסאקו במסגרת חוקי ההגבלים העסקיים בגין המיזמים המשותפים שלהן, שאושרו על ידי ממשלת ארה"ב וקבעו את מחיר הדלק בארה"ב.
שופטי בית המשפט העליון פסקו פה אחד והפכו פסיקה קודמת של בית המשפט האמריקאי לערעורים, שפסק כי האיסור האוטומטי בחוק ההגבלים העסקיים האמריקאי חל גם על ההסדרים הכלכליים במסגרת שני המיזמים המשותפים שהוקמו ב-1998 והופסקו ב-2001.
הפסיקה מקורה בתביעה שהוגשה על ידי 23 אלף בעלי תחנות דלק במערב ארה"ב הטוענים כי שתי החברות תיאמו את מחירי הדלק באמצעות המיזמים המשותפים שלהן. המיזמים המשותפים הביאו לאיחוד מכירות הדלק הקמעוניות והסיטוניות של שתי החברות. מיזם אחד, אקווילון אנטרפרייזס, פעל במערב ארה"ב, ואילו השני, מוטיבה אנטרפרייזס, פעל במזרח ארה"ב.
טקסקו הפסיקה לקחת חלק במיזמים המשותפים כאשר התמזגה עם שברון ב-2001 ליצירת שברון טקסקו, שמאז שינתה את שמה לשברון בלבד (סימול CVX). של אויל היא חטיבה של רויאל דאץ'-של, החברה הבריטית-הולנדית (סימול RDSA.L).
דוברי של ושברון אמרו כי החברות מרוצות מהפסיקה, החברות ציינו כי המיזמים נבחנו על ידי נציבות הסחר הפדרלית (FTC) ומספר תובעים כלליים מדינתיים לפני הקמתם, וכי אף אחד מהגופים הבודקים לא התלונן או חשש מהפרת חוק ההגבלים העסקיים.
שופט פדרלי בלוס אנג'לס דחה את התביעה, אך בית המשפט לערעורים קבע כי היא יכולה להתנהל. בית המשפט לערעורים פסק כי ניתן להטיל אחריות על החברות כיוון שהמיזמים המשותפים הביאו לתמחור זהה של מוצרי הדלק של טקסקו ושל.
החברות אמרו כי נציבות הסחר הפדרלית אישרה את המיזמים, וכי לא ניתן להטיל עליהן אחריות. משרד המשפטים האמריקאי תמך בטענתן. עתה פסק גם בית המשפט העליון לטובת חברות הנפט. השופט קלארנס תומד סיכם בחוות הדעת שכתב כי קביעת מחירים זהים במסגרת מיזם משותף - בו יש שיתוף כלכלי מלא - אינה בלתי חוקית באופן אוטומטי לפי חוק ההגבלים העסקיים. הוא אמר כי ייתכן שמדיניות התמחור של אקווילון היא למעשה תיאום מחירים, אך לא במובן של הפרת הגבלים עסקיים.
ניצחון משפטי לחברות הנפט שברון ושל - נדחתה תביעה נגדן בגין תיאום מחירים
רויטרס
1.3.2006 / 9:53