בית המשפט העליון דחה בקשה למנות כונס למפעיל "הבנק הפרטי" בצפון

שופט בית משפט העליון, אשר גרוניס, דחה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שלא למנות כונס נכסים זמני למנשה מזרחי, הנאשם בהפעלת "בנק פרטי" בצפון ללא רישיון, וחשוד כי גנב את כספי המפקידים בו.



באוקטובר 2005 נעצרו מזרחי ואבי ירדני בחשד שניהלו "בנק פרטי" בצפון. על פי הערכות, "הבנק הפרטי", שפעל במשך חמש שנים והעניק ריביות גבוהות מהמקובל בבנקים, חייב ללקוחותיו לשעבר כ-200 מיליון שקל. מזרחי פנה למשטרה וביקשה לחקור את הפרשה, תוך שהוא טופל את האשמה על שותפו, ירדני, שעסק בגיוס הכספים ובשיווק. ירדני שם קץ לחייו לאחר ששוחרר למעצר בית.



מכתב האישום שהוגש נגד מזרחי בדצמבר 2005, עולה כי הוא הציע לעשרות מלקוחות "הבנק הפרטי" ריבית של 5%-4% על השקעה מינימלית של 50 אלף שקל. עוד עולה מכתב האישום, כי מזרחי הבטיח ללקוחותיו שכספם יושקע בחברה עסקית, אך בפועל הכסף הושקע ברכישת נכסים רבים - בין השאר במלון, במרכז רפואי בטבריה ובנכסי מקרקעין בלאס וגאס.



במקביל להליך הפלילי נגד מזרחי, ביקשו 64 מבעלי הפקדונות ב"בנק הפרטי" לתפוס את נכסיו של מזרחי ואת עזבונו של ירדני, ולהיפרע מהם. בדצמבר 2005 דחה המחוזי בנצרת את הבקשה למנות כונס נכסים זמני לנכסי מזרחי. על החלטה זו הוגש ערר לעליון.



העליון דחה את הערר על אף שקיבל את טענת המבקשים, לפיה פרשנות מרחיבה של פקודת פשיטת הרגל, המקובלת כיום, מאפשרת הכרה בהודעה של חייב על היעדר כוונה לפרוע חוב כמעשה פשיטת רגל - גם אם היא נעשתה בעל פה. עם זאת, על הודעה בעל פה להיעשות באופן ברור וחד משמעי, ועליה להיות תוצר של החלטה ברורה של החייב, ולא ניתן להסתפק באמירה שמטרתה היתה אחרת. "יש צורך במתן הודעה שנושה סביר יוכל להסיק ממנה, על פי מבחן אובייקטיווי, על כוונה להתלות את תשלום החובות", נקבע.



במקרה הנדון, קבע בית המשפט, לא ניתן לראות בתלונת מזרחי במשטרה נגד ירדני מעשה פשיטת רגל, שכן לא ניתן לראות בתלונה - בה נטען כי אין בכוונת ירדני להשיב ללקוחות את כספם - הודעה על כך שאין בדעת מזרחי עצמו להשיב את כספי הלקוחות. כמו כן, לא ניתן למצוא בדבריו התייחסות ישירה וברורה למצבו הכספי, או לשאלה אם יוחזרו כספי הלקוחות. בית המשפט קבע כי כוונת מזרחי במסירת גרסתו במשטרה היתה לשכנע כי חלקו בפרשה היה קטן, והוא לא התכוון להודיע על היעדר כוונה לשלם את החוב; לפיכך נקבע כי דבריו אינם עולים בגדר מעשה פשיטת רגל.



בית המשפט הוסיף כי הגמשת יתר של כללי מתן ההודעה בדבר אי תשלום חוב עלולה להוביל לפגיעה חמורה בזכויות החייב, שכן מדובר במסלול שהוא למעשה "עוקף" המסלול הרגיל של התראת פשיטת רגל. אי לכך, יש להיזהר מהרחבת יתר כזו של מסלול ההכרזה על מעשה פשיטת רגל, על פי הודעת חייב.