שיעור החיסכון האישי מוגדר כהכנסה לאחר מס, שנותרת בידי משק בית לאחר ששילם את הוצאותיו החודשיות, חלקי ההכנסה הכוללת. שיעור זה נמצא במגמת ירידה מזה שנים. בין 1974 ל-1984 היה כ-10%, לפני נתוני הלמ"ס של ארה"ב. הוא ירד ל-4.8% ב-1994, וב-2005 היה שלילי. בינואר 2006 הוא היה מינוס 0.7%.
מכיוון שמספר עצום של אמריקאים מדור הבייבי בום עומד בפני פרישה לגמלאות בקרוב, שיעור החיסכון השלילי מעורר חששות כי בעתיד הלא רחוק תיפגע הצריכה הפרטית בארה"ב.
כלכלנים מסוימים טוענים כי הטענה הזו מופרכת, וכי שיעור החיסכון המחושב נמוך ממה שהוא באמת, שכן איננו כולל נכסים כמו מניות ובתים. ויליאם נורדהאוס, פרופסור לכלכלה מייל, טען כך ב-2002, בעדותו בפני הקונגרס, ואמר כי אם הנכסים היו נכללים בחישוב, שיעור החיסכון לשנות ה-90 היה מגיע ל-25%.
באירופה, בניגוד לארה"ב, רווחי הון ועלייה בשווי בתים מחושבים כחלק משיעור החיסכון האישי, אמר ויליאם האמר, כלכלן ראשי בוויין האמר אינווסטמנטס. "שיעור החיסכון בארה"ב גדול מהמדווח. הנתונים מוטעים".
טיעון נוסף הוא ששני העשירונים העליונים ממשקי הבית בארה"ב אחראים ל-40% מהצריכה הפרטית - פי 4.5 משני העשירונים התחתונים. הקבוצה העשירה איננה קרובה לאיבוד כספה, ואם הצמיחה של ארה"ב תלויה בכך שהאמריקאים העשירים ביותר ימשיכו להוציא 200 דולר על תספורת ו-500 דולר על סוודרי קשמיר - הכל בסדר, כך טען אסטרטג ההשקעות הראשי של סיטיגרופ, טוביאס לבקוביץ'.
כלכלנים טוענים כי שיעור החיסכון בארה"ב גדול מהמדווח ואיננו שלילי
רויטרס
5.3.2006 / 10:11