יחס החוב הממשלתי בתוצר ירד ב-2005 ל-100% - אך הוא עדיין גבוה משמעותית מהנהוג במדינות המפותחות

OECD הוא הארגון לשיתוף פעולה כלכלית, הכולל מדינות מפותחות כמו ארה"ב ואת מרבית מדינות אירופה - שם עומד יחס החוב הממשלתי בתוצר על 75%-25%. אמנת מאסטריכט היא האמנה הכלכלית שעליה מבוסס האיחוד האירופי והיא מתווה קריטריונים כלכליים כמו אינפלציה וצמיחה, שבהם אמורות מדינות אירופה לעמוד. יחס החוב הממשלתי בתוצר הנדרש על פי אמנה זו, עומד על 60%. בישראל, היה שיעור החוב הממשלתי בתוצר נמוך יותר ובשנת 2000 הוא אף הגיע ל-88%, אך בשנים 2003-2001 חלה בו החמרה.



משקל תשלומי הריבית על החוב הממשלתי בישראל הגיע ב-2005 ל-5.8% תוצר, אף הוא גבוה משמעותית מהמשקל הממוצע בארצות ה-OECD העומד על 1.9%. החוב הממשלתי הכולל הגיע בתום שנת 2005 ל-552 מיליארדי שקל, עלייה נומינלית של 2.1% לעומת יתרת החוב בסוף 2004 - כך עולה מנתוני המחלקה המוניטרית בבנק ישראל שפורסמו היום. שיעור גידול החוב ב-2005 הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון (למעט שנת 2000), זאת הודות לצורכי המימון הנמוכים של הממשלה - תוצאה של הירידה החדה בגירעון הממשלתי, לצד עלייה ניכרת בתקבולי ההפרטה.



בבנק ישראל מציינים כי יחס החוב הממשלתי בתוצר הוא אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיני משקיעים חיצוניים ומקומיים ויש לו השפעה חשובה על דירוג המדינה על ידי חברות דירוג בינלאומיות. זהו גם אחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת היציבות והצמיחה האירופית (אמנת מאסטריכט), כתנאי להצטרפות לגוש היורו.



החוב הממשלתי מורכב מחוב פנימי - המונפק בישראל בשקלים - ומחוב חיצוני, המונפק בחו"ל במטבע חוץ. הגידול ביתרת החוב ב-2005 משקף עלייה בשיעור של 5.9% בחוב החיצוני - עלייה הנובעת בעיקר מהיחלשותו של השקל ביחס לדולר במהלך 2005, כאשר במונחים דולריים החוב החיצוני אף ירד מעט.



לעומת זאת, החוב הפנימי עלה בשיעור מתון בלבד - 0.8%, עלייה הנובעת משערוך החוב ומעליית מחירים, בעוד שגיוס ההון המקומי נטו היה שלילי והסתכם בעודף פדיונות על הנפקות בסכום של 2 מיליארד שקל (זאת, לעומת גיוס הון חיובי בסכום של 12 מיליארדים ב-2004 וגיוסים בסכום העולה על 20 מיליארד שקל נטו בכל אחת מהשנים 2003 ו-2002).



הירידה החדה בהיקף גיוס ההון הממשלתי תמכה בירידת התשואות לפידיון במהלך 2005 ופינתה מקורות בשוק ההון למימון המגזר העסקי.