אלי ארוך וכלל פיננסים ממשיכים להתקוטט: מי זייף מסמך בו מופיעות הוראות המסחר של אלי ארוך?

לדברי מקורבים לארוך, ארוך טען שמסמך בו מופיעות הוראות המסחר שנתן - זוייף בידי כלל פיננסים (אילנות בטוחה דאז) ואף הצליח להוכיח כי המסמך אכן שונה. הוכחה זו נעשה באמצעות חוות דעת אותה כתב אמנון בצלאלי, ולפיה אילנות זייפו את המסמך האמור. לדבריהם, "בצלאלי עבד שנים רבות במעבדת זיהוי פלילי של משטרת ישראל ונחשב לאחד המוסמכים הבכירים בנושא".



לפני כ-3 שבועות נודע כי הבורר יעקב מלץ פסק סכום של 95 מיליון שקל לטובת אלי ארוך, לאחר שזה טען כי חברת אילנות בטוחה לא ביצעה את הוראות המסחר שהכתיב לה, אלא פעלה על דעת עצמה תוך שהיא גורמת לו להפסדים ניכרים. לאחרונה נודעה כי באי.די.בי (שאמורה לשאת בעלות התשלום) החליטו להפעיל את "התותחים הכבדים" ולשכור את שירותיו של עו"ד רם כספי - ידידו ויועצו של בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר - במטרה לבטל את פסק הבוררות.



במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר מתן פסק הבוררות, אמר מנכ"ל כלל ביטוח פנסיה ופיננסים, אביגדור קפלן, כי "אם בית המשפט לא יבטל את הבוררות, תהא זו הוכחה ניצחת לכך שהאלימות משתלמת", וכינה את פסק הבוררות "הזוי, פרדוקסלי ומבוסס כולו על רצף איומים של שנים רבות".



"בידי ארוך הוכחות לכך שאילנות ביצעו בזמנו פעולה הידוע בשם 'חיבוץ', שהיא פעולה אסורה על פי החוק" אומרים המקורבים.



חיבוץ היא פעולה בה הברוקר מבצע את הוראות הלקוח אגב גריפת כסף לכיסו הפרטי: כאשר לקוח מבקש לרכוש נייר ערך, הוא יכול לעשות זאת באמצעות קביעת "לימיט", למשל - הכרזה כי הוא "מוכן לרכוש את הנייר ובתנאי שמחירו לא יעלה על 10 שקלים". הברוקר יכול לרכוש את הנייר במחיר של 8 שקלים ולדווח על כך, אולם מנגד, הברוקר יכול לרכוש את הנייר תמורת 8 שקלים, למכור אותו לשותף תמורת 9 שקלים ולאחר מכן לרכוש בחזרה תמורת 10 שקלים. הברוקר מרוויח את הפער ואילו הלקוח מקבל את נייר הערך שביקש במחיר שקבע.



מחברת כלל פיננסים בטוחה נמסר כי אין כל שחר למידע כוזב המופץ על ידי אלי ארוך ונציגיו, לפיו כביכול בוצעו פעולות "רשלניות" או "זדוניות" על ידי חברת אילנות בטוחה שהביאו להפסדיו בפעילות המעו"ף שלו בשנת 1999, או כי בידי מר ארוך מסמכים כלשהם המוכיחים רשלנות או זדון מסוג זה. "החברה תשמח לבחון כל מסמך, בעיקר לאור העובדה כי במהלך הבוררות נחשפו זיופים במסמכים שהוגשו על ידי נציגיו של מר ארוך לבורר, והבורר אכן פסל את המסמכים האלה בדיעבד", מוסרים בכלל.



"אלי ארוך כתב מכתבים רבים לאילנות, בהם נתן הוראות קנייה ומכירה, והחברה הגישה את כל המסמכים אותם נדרשה להגיש", אומרים באילנות. "הסוחר שקיבל את הוראותיו של ארוך נחקר, ותוך כדי החקירה גילה שהמסמך שהוצג בפניו מטעם ארוך היה שונה ממה שזכר. בישיבה הבאה, הגשנו חוות דעת מאת המעבדה לזיהוי פלילי שאומרת שהמסמך שהוגש לסוחר היה מזוייף וכי הוראות הקנייה שונו להוראות מכירה".



אילנות טענו שלא ניתן לערוך בוררות עבור מסמך מזוייף וביקשו לבטל את כל הליך הבוררות, אולם בסופו של דבר הבורר בחר להוציא את המסמך השנוי במחלוקת מחומר הראיות ולהמשיך בהליך.