תחנה זעירה היא תחנה שעלות ההשקעה בה נמוכה בהרבה מתחנת דלק ציבורית רגילה, והיא נאמדת ב-250-150 אלף דולר, לעומת 5-1 מיליון דולר לתחנות גדולות הכוללות שירותים נוספים. היתרון בתחנה הזעירה הוא באפשרות להקימה על שטחים מצומצמים במיוחד, והיא כוללת עד שתי משאבות וארבע עמדות תדלוק בלבד. אין בה מבנים למעט גג למשאבות. יתרונותיה מאפשרים הקמת תחנות בטוחות מאוד מבחינה סביבתית, ותהליכי רישוי מהירים בהרבה מתהליכי הרישוי הקיימים לגבי תחנות דלק ציבוריות.
החברה הראשונה שנכנסה לתחום התחנות הזעירות היא חברת סונול-קט, בה שותפות חברת סונול, מקבוצת גרנית הכרמל; קבוצת מאיר, שבשליטת יעקב שחר וישראל קז; ואיש העסקים אפרים גרינברג. סונול מחזיקה ב-75% מהחברה המשותפת שתקים את התחנות ותפעילן, ואילו מאיר מחזיקה ב-17% וגרינברג מחזיקה ב-8%.
השינוי בתוכנית המתאר בא להסדיר ולעדכן את תהליכי הקמתן של תחנות תדלוק לסוגיהן, לאור לקחים שהופקו מאז אישורה של תמ"א 18 בשנות ה-80.
מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, אלי רונן, מסר כי משרד התשתיות הלאומיות יוזם כבר זמן רב את השינוי לתוכנית המתאר הארצית. "אישור המועצה הארצית לתכנון ובנייה לשינוי התוכנית - סולל למעשה את הקמתם של תחנות הדלק הזעירות", אמר. "הקמתן תגביר את התחרות במשק הדלק ותוביל לירידת מחירי הדלק - הטבה ממנה ייהנו הצרכנים".
המועצה הארצית אישרה את השינויים בתוכנית המתאר הארצית המאפשרים הקמת תחנות דלק זעירות במרכזי הערים
שרון קדמי
7.3.2006 / 16:28
