אולמרט מבטיח: "אנשים יאהבו לומר שהם אוהבים את המדינה"

"אני לא רוצה להישמע פומפוס, מנופח", הוא אמר, "מנהיג צריך קודם כל להנהיג. להיות אדם שיש לו העוז, האומץ והיכולת לקבל החלטות קשות ולקחת אחריות. זה מה שמצופה מהעומד בראש מדינה. מנהיג חייב להקרין משמעת עצמית, חריצות ומסירות. אמרו עלי הרבה דברים במשך השנים, אף פעם לא אמרו שאני לא מסור למה שאני עושה. אני משקיע את כל נשמתי באחריות המוטלת עלי, וכך אנהג גם כראש ממשלה".



קח אותנו ליום האחרון של כהונתך. איך תיראה המדינה שתשאיר מאחריך?



"זו תהיה מדינה אחרת", השיב במהירות, "בגבולות אחרים. היא תיפרד מהרוב המכריע של האוכלוסייה הפלשתינית. היא תהיה מדינה עם פחות אלימות חיצונית ועם יותר ביטחון אישי. מדינה שמתמודדת בצורה יעילה יותר עם המצוקות החברתיות", וכאן הוא עשה הפסקה קטנה. "זו תהיה", אמר, "מדינה שכיף לחיות בה. שאנשים לא רק יאהבו אותה, אלא גם יאהבו לומר שהם אוהבים אותה".



זה נשמע קצת כמו עלה ירוק, אמרנו לו.



אהוד אולמרט החליט השבוע להסיר את העמימות שבה כיסה את עמדותיו, מאז קיבל באישון לילה את סמכויות ראש הממשלה אריאל שרון. בראיון שנערך שלשום הציג יו"ר קדימה והמועמד המוביל לראשות הממשלה, על פי הסקרים, את תוכניתו המדינית. אי אפשר לטעות במסר שלו: אולמרט מכין את הציבור הישראלי לנסיגה מרוב שטחי הגדה המערבית ולהתכנסות בגבול חדש מאחורי גדר ההפרדה, שיקיף את גושי ההתנחלויות הגדולים ואת ירושלים "המאוחדת". קביעת הגבול, בהסכמה פנימית ובינלאומית רחבה, תהיה לדעתו משימתה המרכזית של הממשלה הבאה.



"אני מאמין", אומר אולמרט, "שבעוד ארבע שנים ישראל תהיה מנותקת מהרוב המכריע של האוכלוסייה הפלשתינית, בגבולות חדשים, כאשר תוואי הגדר - שעד היום היא גדר ביטחונית - יותאם למתווה החדש של גבולות הקבע. יכול להיות שיהיו מקרים שנזיז את הגדר מזרחה, יכול להיות שיהיו מקרים שנזיז אותה מערבה, בהתאם למתווה שנסכים עליו. נתקדם בצעד מכריע לעיצוב ישראל כמדינה יהודית, שיש בה רוב יהודי מוצק ויציב שלא נתון בסכנה".



אם יזכה בבחירות, אולמרט מתכוון לפתוח מיד ב"דיאלוג פנימי" על גבולות הקבע של ישראל, "עם כל הגורמים שרלוונטיים להחלטה כזאת", הוא אומר.



גם עם מועצת יש"ע?



"בוודאי, הם חלק חשוב מהציבור הישראלי. אסור לוותר על הידברות, כדי לצמצם את חילוקי הדעות אתם, ואולי אפילו להגיע לקונסנסוס. מי שחושב כמוני, שצריך לנהל משא ומתן עם אויבינו, בוודאי מאמין שקודם כל צריך לנהל מו"מ עם עצמנו".



אולמרט נזהר שלא לסנדל את עצמו בהבטחות טרם בחירות. לא לאנשים, ולא להחלטות. הוא מסרב לומר, למשל, אם ילך למשאל עם על הגבולות. מוקדם לעסוק בכך, לדבריו. "העיקרון שינחה אותי בניהול הדיאלוג הזה", אומר אולמרט, "הוא התכנסות לגושי ההתיישבות הגדולים ועיבוי גושי ההתיישבות הללו. אני לא רוצה עכשיו להיכנס להגדרה מדויקת שלהם, אבל כל אחד יודע שגוש עציון יישאר בתוך מדינת ישראל, ושגוש אריאל יישאר בתוך מדינת ישראל, ושעוטף ירושלים יהיה חלק מהמדינה, ומעלה אדומים".



האם תבנה באזור אי-1, בין ירושלים למעלה אדומים, למרות ההתנגדות האמריקאית?



"בוודאי. הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו נדבר על מעלה אדומים כחלק ממדינת ישראל, ונשאיר אותה כאי או כמובלעת מבודדת. ברור לחלוטין שהרצף מירושלים למעלה אדומים יהיה רצף בנוי. זה ברור גם לפלשתינאים וגם לאמריקאים. לדעתי, יש בעניין הזה קונסנסוס מוחלט בישראל. אפילו יוסי ביילין, שאני בדרך כלל חלוק עליו בכל דבר, אמר שמעלה אדומים חייבת להישאר בישראל".



ובקעת הירדן?



"בכל מקרה, גבול הביטחון שלנו יהיה לאורך הירדן. יש לזה שיקולים אסטרטגיים, שאיננו יכולים לוותר עליהם".



לצד הדיאלוג הפנימי מתכוון אולמרט לפתוח בהידברות עם הקהילה הבינלאומית, כדי לגייס את תמיכתה. לדעתו, יש היום הזדמנות נדירה להשיג הסכמה בינלאומית רחבה לגבולות הקבע שהוא מתכנן. השילוב של עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית עם התמיכה שקיבלה ישראל בעקבות ההתנתקות מרצועת עזה מאפשר היום להגיע להסכמות שיהיה קשה להשיג בעוד כמה שנים.



אולמרט משלם את מס השפתיים המתחייב ל"מפת הדרכים" ולהידברות עם הפלשתינאים, אבל ניכר בו שאינו מאמין בהן ברצינות, ומעדיף שישראל תבצע מהלכים חד צדדיים בגיבוי אמריקאי ואירופי. הוא חוזר ומזכיר את "תנאי הסף" למשא ומתן עם ממשלת החמאס: שינוי אמנת התנועה, הכרה בזכות קיומה של ישראל, קבלת ההסכמים הקודמים, הפסקה מוחלטת של הטרור ופירוק נשק.



וכמה זמן תחכה להם, עד שיבצעו את הדרישות האלה?



"אם נגיע למסקנה אחרי זמן סביר - והוא לא יימדד בשנים - שהפלשתינאים אינם מתכוונים לנהוג על פי העקרונות הללו, מדינת ישראל לא תהיה בת ערובה שלהם. אנחנו לא מוכנים להמתין ללא גבול עד שהרשות הזאת תחליט מתי היא רוצה לטלטל אותנו מטרור למעין משא ומתן, ושוב לטרור ושוב למשא ומתן. את זה חווינו ב-15-10 השנים האחרונות, ולא הרווחנו מזה דבר. בכל פעם שהחלטנו ליזום, הרווחנו מכך.



"יש שתי אופציות", אומר אולמרט. זאת שמציע ביבי נתניהו שאומר בעצם; "'בואו נלך למלחמה, נכבוש עוד פעם שטחים, ניכנס לרצועת עזה, ניכנס לכל הערים ביהודה ושומרון, נצטרך לגייס מילואים לעשרות ימים בשנה כדי להמשיך את המלחמה הבלתי פוסקת הזאת. וזאת שמציע עמיר פרץ שמוותר מראש, לא חשוב אם זה אבו מאזן, לא אבו מאזן, בואו נכרע ברך ונרוץ לכיוון הפלשתינאים. אני היחיד מבין המתמודדים שבא לציבור ונותן לו קביעת גבול ברורה".



מאז נמסרה לו האחריות, הקפיד אולמרט לתאם את מהלכיו עם הגורמים המרכזיים בקהילה הבינלאומית. הוא מייחס חשיבות עצומה להיכרות אישית בין מנהיגים, כבסיס לתמיכה מדינית. "אני יודע לשוחח עם טוני בלייר, שקשרתי אתו קשרים אישיים מצוינים, ועם ברלוסקוני, ועם אנגלה מרקל, ואני מאמין שאעשה כך גם עם ז'אק שיראק", מספר אולמרט. "שוחחתי עם כל אחד מהם כמה פעמים מאז שאני ממלא את התפקיד הזה, נפגשתי אתם בעבר, וכמובן שאקיים גם דיאלוג מאוד מהותי עם בעל הברית הגדול ביותר