"כדאי להיכנס להמתנה באג"ח שקליות קצרות"

אישור חוק הריפו (ההסכמים בנכסים פיננסיים) בשבוע שעבר על ידי מליאת הכנסת עשוי לגרום לעלייה של עד פי שלושה בהיקף הסחירות בשוק איגרות החוב - כך מעריך ד"ר עקיבא אופנבכר, מנהל המחלקה המוניטרית בבנק ישראל, בהתבסס על הניסיון במדינות אחרות.



ריפו היא עסקה שבה צד אחד מעביר לצד השני איגרות חוב או ניירות ערך אחרים בתמורה כספית, ומתחייב לרכוש אותם בחזרה במועד ובמחיר שנקבע מראש בין הצדדים.



הריפו משמשת את הבנקים המרכזיים ככלי לניהול הנזילות בשוק הכספים, דבר שתומך במדיניות הריבית במשק. ואולם להערכת אופנבכר, החשיבות העיקרית של הריפו היא דווקא בהגברת היציבות והנזילות בשוק הכספים.



לדבריו, לחוק הריפו יש היבט של יציבות. זאת משום שהוא מאפשר לגופים בינלאומיים גדולים להיכנס לעסקות מסוג זה ולהשתמש באיגרות החוב שהם מקבלים כחלק מהעסקה כבטוחה שניתן לממש אותה מיד, אם הצד השני לעסקה אינו עומד בתנאיה - וזאת בלי שיהיה צורך להמתין להליכים משפטיים למימוש הביטחונות.



ההיבט השני של הריפו קשור לנזילות. עסקות מסוג ריפו חיוניות לתפקוד תקין של מערכת עושי השוק הראשיים במסחר באיגרות חוב. עושי השוק הראשיים מחויבים לצטט מחירי קנייה ומכירה לסדרות מוגדרות של אג"ח. עסקת ריפו מאפשרת לגוף כזה למכור איגרות חוב שאין ברשותו ולרכוש אותן מאוחר יותר, כך שביכולתו להבטיח מסחר רציף ותקין באיגרות החוב בלי שבהכרח יהיה ברשותו בכל נקודת זמן מלאי של כל הסדרות שבהן התחייב לשמש כעושה שוק.



לדברי אופנבכר, חוק הריפו היה תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיומה של מערכת עושי השוק. תנאי נוסף שצריך להתקיים הוא הקמת מסגרת קבועה של גופים פיננסיים ומשקיעים מוסדיים שיהיו מוכנים להשאיל איגרות חוב לעושי השוק על בסיס קבוע, ואת זאת ניתן לקדם רק כאשר התשתית החוקית הונחה באמצעות העברת חוק הריפו בכנסת.



אופנבכר מעריך שכאשר תושלם המסגרת המוסדית המלאה לעשיית שוק שתכלול מערכת עושי שוק, את חוק הריפו ומערכת לסליקת עסקות גדולות בזמן אמת (RTGS) תגדל הנזילות בשוק.



אופנבכר מצטט בנקים זרים העומדים לשמש כעושי שוק בישראל, שאומרים כי המרווחים בין מחירי הקנייה והמכירה באיגרות החוב מסוג שחר גדולים פי 3-2 מאלו הקיימים בפולין, שבה הוקמה מערכת מסוג זה.



היועצת המשפטית של בנק ישראל, עו"ד ורדה לוסטהויז, הסבירה שהמכשלה העיקרית לשימוש בעסקות ריפו, לפני חקיקת החוק, היתה אי הוודאות באשר לסיווג העסקה: האם מדובר בעסקת מכר או בעסקה שבמסגרתה המוכר של ניירות ערך מקבל הלוואה לזמן קצוב כשניירות הערך שאותם התחייב לרכוש בחזרה משמשים כשעבוד. הבעיה עלולה להתעורר כאשר אחד הגופים בעסקה נכנס להליכי פירוק או פשיטת רגל. אם עסקת ריפו היתה מסווגת כהלוואה, לגוף שקיבל את ניירות הערך כשעבוד לא היתה עדיפות על פני נושים אחרים.



לוסטהויז מציינת שבחוק הריפו נקבע, על פי הצעת בנק ישראל, שעסקת ריפו תיחשב לעסקת מכר לכל דבר, למעט מיסוי העסקה. לדבריה, קביעה זו מהווה למעשה העדפה של אחד הנושים במקרה של פירוק או פשיטת רגל, ומשום כך הוחלט לצמצם אותה בשלב זה למק"ם ולאג"ח קונצרני בלבד ולהתיר את ביצוע העסקה רק בין שני תאגידים, כמו בנק, חברת ביטוח, מוסד פיננסי, בנק ישראל או המדינה.