זמן שווה הרבה כסף

"אתה שואל אם אני מרוצה מההסכם שגובש הלילה עם משרד האוצר?", שואל משה גביש, סגן יו"ר דנקנר השקעות ומי שמייצג את הבעלים של חברת הכבלים מתב . "אז אני לא מרוצה, כי באופן עקרוני אני לא מאמין שהיינו צריכים לשלם שום סכום כי בעצם לא קיבלנו כלום. הם גובים תשלום עבור משהו שהוא שלנו, שאנחנו הקמנו, ולכן לא מגיע להם כסף על כך".

כן, אבל אתה יודע שבאוצר כבר רצו לחייב אתכם לשלם 1.5 מיליארד דולר עבור רישיון שירותי תקשורת

"מיליארד וחצי דולר? ברור לך שהיום אין אף אחד שיכול להעלות על הדעת לבקש סכומים כל כך גבוהים עבור הרישיון, זה פשוט אבסורד".

עקרונות לחוד ומציאות לחוד. ההסכם שגיבשו הלילה משרד האוצר ונציגי חברות הכבלים הוא טוב לכבלים. על פי ההסכם, חברות הכבלים ישלמו תמלוגים למדינה במשך 12 שנה ולא בתשלום אחד גדול. התשלום ייקבע בהתאם לגודל המחזור של החברות - ככל שהוא גדול יותר, שיעור התמלוגים גבוה יותר במסגרת טווח של 0.5%-4%.

החלטה זו נובעת מההבנה שהמחזור בשנים הראשונות יהיה נמוך יותר, ולכן החברות יהיו חלשות יותר. מה גם שהמצב הנוכחי של חברות הכבלים קשה מאוד. הן מפסידות המון כסף ומשלמות סכומי עתק כל רבעון עבור הוצאות מימון. דרך גביית התשלום שנקבעה תואמת את ההנחה שהיום המדינה לא צריכה להכביד על חברות הכבלים, אבל בהמשך, כשהמצב שלהן ישתפר, תדרוש המדינה את חלקה בעוגת ההכנסות.

גביש באופן עקרוני לא מרוצה, אבל הוא מוסיף שההסכם נחתם בזכות גמישות יחסית של פקידי האוצר של היום, בניגוד לאלה של פעם, ובזכות השרה ציפי ליבני, המייצגת את האוצר בתחום התקשורת.

1.5 מיליארד דולר הם באמת סכום אגדי, איזו נקודה שסומנה על ידי האוצר בתקופת האופוריה הגדולה של חברות הכבלים, כשנראה היה שהן הולכות "לעשות קופה" בזכות רישיון התקשורת שקיבלו. אינטרנט מהיר נראה אז כדבר הגדול הבא, ואספקת שירותי טלפוניה לא נראתה משימה כה מסובכת.

קשה לדעת במדויק כמה ישלמו בסופו של דבר חברות הכבלים עבור הרישיון אותו יקבלו בקרוב, עם קבלת התיקון לחוק הבזק בכנסת, אולם ברור כי הסכום יהיה נמוך הרבה הרבה יותר מ-1.5 מיליארד דולר. למעשה, היום השווי המצרפי של שלוש חברות הכבלים עומד במקרה הטוב על 1.5 מיליארד דולר (אם מקבלים את טענת בנק הפועלים כי שווי מנוי מגיע ל-1,300 דולר) ובמקרה הפחות טוב על כ-800 מיליון דולר, אם מקבלים את דעתו של בנק ישראל כי שווי כל מנוי הוא 700 דולר.

מאז אותה תקופה בה משרד התקשורת דרש את הסכום האגדי ועד היום קרו הרבה דברים, בעיקר רעים. מה שבטוח הוא שאם האוצר היה מגיע לסיכום מקובל על הצדדים מוקדם יותר, הוא היה יכול לקבל סכומים גבוהים יותר מחברות הכבלים, וחישוב זה לא כולל את ההפסד הנאמד בכמה מאות מיליוני שקלים בשל העיכובים שנוצרו.

זמן שווה כסף. במקרה הזה הוא היה שווה הרבה מאוד כסף.