יו"ר דור כימיקלים לשעבר לא יחזיר 420 אלף שקל שקיבל כפדיון דמי חופשה

מור כיהן כיו"ר דור כימיקלים מסוף 99' עד סוף 2005. על פי הסכם העסקה האישי שלו, מור היה זכאי ל-30 ימי חופשה שנתית, הניתנים לצבירה במשך שנתיים וניתנים לפדיון. עם סיום יחסי העבודה בין מור לבין החברה, שולם לו פדיון חופשה בגין 139 ימי חופשה שלא נוצלו על ידו.



לטענת החברה, שיוצגה על ידי משרד חיים ברנזון, מור היה זכאי לצבור ימי חופשה עבור שנתיים בלבד, ולכן עליו להחזיר את היתרה ששולמה לו מעבר ל-60 ימי חופשה.



מור, שיוצג על ידי עו"ד רון ברקמן ממשרד ברקמן וקסלר סהר בלום ושות', טען כי ההנחה המובלעת בהסכם היתה שימי החופשה ייצברו במלואם. מור למד על כך מהסכמי העסקה עם עובדים אחרים בחברה ומנוהג שהיה קיים בחברה שלא למחוק לעובדים ימי חופשה שלא נפדו על ידם במועד.



דנציגר קבע כי עיון בהסכם מלמד כי הוא בא להיטיב עם העובד. הוא קבע כי לשון ההסכם אינה ברורה בנוגע למועד הפדיון של החופשה הצבורה. כלומר, מור זכאי לצבור חופשה רק בעבור שנתיים, אך לא נאמר מהו המועד לפדיון. כלומר, על פי הבורר, מור יכול היה לצבור ימי חופשה בעבור כל שנתיים של עבודה, ולפדות את כולם עם פרישתו.



לפי הפסק זו היתה ההנחה המובלעת בהסכם, שמתחזקת לאור הנוהג בחברה שלא למחוק לעובדים ימי חופשה שצברו מעבר לימי החופשה המותרים בצבירה, אך לא נפדו. כמו כן, החברה לא הציגה ראיה לכך שהתריעה בפני מור כי עליו לפדות את ימי החופשה שצבר, פן יימחקו, ובכך יצרה מצג לפיו ימי החופשה ניתנים לצבירה ולפדיון בתום תקופת ההעסקה. דנציגר לא הטיל על החברה את הוצאות הבורר או הוצאות שכר טרחה.