משתתפי הצעדה צפויים להגיע השבוע לניו דלהי, אשר מקווים להיפגש עם ראש ממשלת הודו, מנמוהן סינג, דורשים את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לאסון בופאל, ודורשים להעמיד לרשותה את המשאבים הנדרשים כדי לקדם טיפול רפואי ותמיכה כספית לניצולים. כמו כן דורשים הניצולים להבטיח מי שתייה נקיים לתושבי העיר לאחר שמי התהום בה הורעלו בעקבות האסון, ולהעמיד לדין את יוניון קרבייד ואת המנכ"ל לשעבר של החברה. הצועדים דורשים ניתוק של כל הקשרים העסקיים בין ממשלת הודו לדאו כמיקל עד ליישוב הפרשה.
התקלה במפעל יוניון קרבייד - האסון התעשייתי החמור ביותר בהיסטוריה - התרחשה בליל של ה-3 בדצמבר 1984, בשעה שמרבית תושבי בופאל נמו במיטותיהם. תקלה במפעל גרמה לפליטת ענן גז רעיל, אשר לדברי יוניון קרבייד - הרג כ-3,800 בני אדם. עובדי עיריית בופאל, לעומת זאת, דיווחו על יותר מ-15 אלף גופות.
הענן הלבן שעטף את העיר, גרם לאלפים מתושביה להיחנק למוות. נשים הרות דיממו בעת שהפילו את עובריהן תוך כדי בריחה, לאחר שרחמיהן נפתחו בעקבות החשיפה לגז הרעיל. מאות נרמסו למוות בעת הבריחה המבוהלת בסמטאות הצרות של העיר.
בחלוף יותר משני עשורים מאז האסון, ממשיכים תושבי בופאל למות כתוצאה מנזקיו. מדי חודש מתים בעיר 30-15 בני אדם, בעקבות סיבוכים שנגרמו מחשיפתם לגז הרעיל, ומספר האנשים שמתו מאז האסון עולה כעת על 22 אלף. למעלה מ-150 אלף בני אדם עדיין סובלים מהשפעותיו; 50 אלף מהם אינם מסוגלים לעבוד למחייתם; ושרידי עופרת וכספית עדיין נמצאים בחלב אמהות בעיר.
קרבייד ברחה מהודו מיד לאחר האסון והותירה את הזיהום באתר ללא טיפול. כימיקלים רבים חדרו למי תהום באזור, וגרמו להרעלה חוזרת ונשנית של הקורבנות. מנכ"ל קרבייד, וורן אנדרסון, נעצר תחילה על ידי משטרת הודו, אולם בהמשך שוחרר ונמלט מהמדינה. כעת הוא מבוקש בהודו באשמת רצח, אבל ארה"ב מסרבת להסגירו.
תאוות הבצע של קרבייד היתה לאסונם של תושבי בופאל. החברה עשתה שימוש בטכנולוגיות לא בדוקות, כדי לחסוך 8 מיליון דולר בהוצאותיה (לעומת מפעל מקביל בארה"ב) - תוך סיכון תושבי העיר. למרות שעשרות עובדים נפגעו ונהרגו בעקבות תקלות במפעל בשלוש השנים שקדמו לאסון, החברה לא נקטה בצעדים לשיפור הבטיחות בו, ולא גיבשה תוכנית חירום למקרה של תקלה. רדיפת הממון של קרבייד תרמה ישירות להיקף האסון. בליל דליפת הגז, אף אחת משש מערכות הבטיחות של המפעל לא פעלה - דבר שלא מנע מהחברה לייחס תחילה את האסון לפעולת חבלה של טרוריסטים סיקים.
תוך התעלמות מופגנת מהעוול שגרמה קרבייד, רכשה את החברה ענקית הכימיקלים האמריקנית דאו כמיקל, בשנת 2001. איש לא הופתע: דאו היתה אחראית לייצור נפאלם ואייג'נט אורנג', שגרמו למיליוני וייטנאמים לבעיות רפואיות ולמומים קשים בתינוקות. החברה ייצרה גם את חומר ההדברה DBCP, שגרם לעקרות של מאות חקלאים באמריקה. אפילו האדמה סביב מטה דאו במדינת מישיגן בארה"ב - רוויה ברעל דיוקסין.
דאו, שמיהרה ליישב תביעות בארה"ב נגד קרבייד לאחר רכישתה, לא עשתה דבר למען הנפגעים בהודו: זה 20 שנה, מנהלים עניי בופאל מאבק נגד החברה, אשר עומדת בסירובה לנקות את אתר המפעל, לממן טיפולים רפואיים לנפגעים, לסייע לאלה מהם שאינם מסוגלים לעבוד, ולעמוד לדין בהודו בגין האסון. אפילו ממשלת הודו זנחה את קורבנות האסון - כדי לא לפגוע בתדמיתה כיעד ידידותי להשקעות.
הממשלה הגיעה להסכם עם קרבייד, במסגרתו החברה חויבה לשלם פיצויים שהסתכמו ב-470 מיליון דולר. אולם, גם לאחר יותר משני עשורים - 80% מסכום זה טרם הגיע לקורבנות. יתר על כן, סכום הפיצויים - העומד על 500 דולר לכל קורבן או כ-7 סנט ליום (מחיר כוס תה) לשארית חייהם - נמוך מהסכום שהושקע בשיקום של שחפים וכלבי ים שנפגעו באסון דליפת מיכלית הנפט אקסון ואלדז באסלקה. הציניות של קרבייד לא ידעה גבול, ובשנת 1989 - השנה בה הגיעה להסדר עם ממשלת הודו - דיווחה החברה על תוצאותיה הכספיות הטובות מעולם.
דאו ממשיכה לעמוד בסירובה ליטול אחריות לאסון בופאל, בטענה כי התרחש לפני שרכשה את יוניון קרבייד. לפני כשנתיים, הגדילה דאו לעשות כאשר טענה כי "הדבר החשוב מכל הוא שבעלי המניות שלנו לא יספגו שום הפסדים. האחריות היחידה שלנו היא לבעלי המניות, ולא נשנה גישה זו אלא אם כן נחויב לכך על פי חוק", הוסיפה.
בבופאל עדיין מחכים. המצבה היחידה בעיר לזכר קורבנות האסון הוקמה בכספי תורמים. על המצבה, שתוכננה על ידי בת של ניצולי שואה, מופיע הכיתוב: "לא להירושימה, לא לבופאל, אנחנו רוצים לחיות".
ניצולי האסון התעשייתי הגדול בהיסטוריה דורשים מממשלת הודו להחרים את דאו כמיקל האמריקאית
נמרוד הלפרן
21.3.2006 / 18:08