בעלי קלאבמרקט לשעבר שוב סופגים דו"ח חמור של החוקרים: "ניתנה מתנה לבנקים כדי להחזיר הלוואה לבעלי המניות"

בדו"ח זה מדגישים החוקרים, כי הדירקטורים של החברה - נמרוד בורוביץ, תמי מוזס, יוסי רוזן, רן קרול, נדב פלטי ויעקב גלברד - טרם נחקרו וטרם נשמעה עמדתם. עוד קובע הדו"ח, כי ניתוח החוקרים הינו רק על סמך הממצאים כיום, לרבות חקירות של נציגי הבנקים שהעמידו אשראי לחברה.



הדו"ח מציין, כי ברבעון האחרון של 2003 נעשתה פנייה מטעם החברה לבנקים בבקשה לפרוע סך של 35 מיליון שקל מתוך קרן הלוואת הבעלים. זאת, למרות שהחברה לא עמדה באמות המידה הפיננסיות כאשר בתמורה הסכימה לרשום לטובת הבנקים שיעבוד שוטף על כלל נכסי החברה.



לדברי החוקרים, החלטת הדירקטורים כפי שהתקבלה בעיתוי בו התקבלה, אינה נקייה מספקות. ההחלטה לאפשר מתן שעבוד צף כנגד הסכמת הבנקים לאפשר לבעלי השליטה החזר הלוואת בעלים "לא בהכרח היתה לטובת החברה בהתאם לחובת הזהירות בה מחויבים הדירקטורים".



לא ברור כלל האם הדירקטורים בדקו היטב את כדאיות העסקה, ונראה כי העדר פרוטוקול ודיון מהותי בעניין מצביעה על עובדה זו ומחדדת אותה.



לדברי החוקרים, בתקופה שבין סוף 2003 לתחילת 2004, מצבה של החברה לא היה מזהיר - אמנם לא היתה ככל הנראה בעיה של תזרים מזומנים, אולם ההפסד הלך וגדל.



"האם מתן שעבוד צף תמורת החזרת 35 מיליון שקל לבעלי המניות הינה החלטה לטובת החברה? ספק בעיננו", כותבים החוקרים. לדבריהם, ערכו של השעבוד חל על כל רכוש החברה בהווה ובעתיד למרות שלפי המסמכים שבידי החוקרים, לא עלתה מאף בנק דרישה לקבל שעבוד צף. "מתן השעבוד נעשה אם כן על פי הצעת החברה בלבד לצורך פרעון הלוואות הבעלים".



על המשמעות החמורה של דברים אלו עומדים החוקרים בהמשך הדו"ח כאשר הם קובעים, כי אלמלא נרשם השעבוד השוטף, היו הבנקים, למעט בנק לאומי, נושים בלתי מובטחים בסך 230 מיליון שקל. לגבי חוב זה היה מעמדם של הבנקים כמעמד הספקים ללא כל עדיפות על פניהם, דבר שהיתה לו משמעות מרחיקת לכת לספקים. לכאורה, כותבים החוקרים ומדגישים כי קביעתם לכאורית בלבד לאור העובדה שבעלי העניין והדירקטורים טרם נחקרו, היתה כאן העדפת האינטרס של בעלי השליטה על פני האינטרס של החברה.