המהפך האמיתי בבחירות לכנסת ה-17

מפלגת הגמלאים, על פי התחזיות, צפויה לעבור את אחוז החסימה. אחרי מספר נסיונות כושלים בעבר להיכנס לכנסת, הפעם זה כנראה יקרה. מפלגה שאינה עוסקת כלל בסוגיות מדיניות, ושאין לה כל אמירה בעניין המצב המקרו כלכלי של ישראל, או הפערים בין חילוניים לדתיים, תיבחר לכנסת, בזכות מסר אחד פשוט שהיא הציבה: לדאוג לזכויות הגמלאים.



אם אכן ייכנסו הגמלאים לכנסת, אפשר יהיה לשחרר אנחת רווחה. סוף סוף מגלה ישראל סימנים של נורמליות. סוף סוף האזרחים בישראל מעיזים להעמיד את עצמם ואת רווחתם לפני רווחת המדינה ומפלס הסכסוך הישראלי-ערבי. סוף סוף ישראל נהפכת למדינה ככל המדינות, ויש תקווה שהיא גם תתחיל להתנהל כמו כל המדינות - שואופות קודם כל להשיא את רווחת תושביהן.



אפשר לחשוב על הרבה מאוד הסברים מדוע מצליחים הגמלאים, ככל הנראה, להיכנס לכנסת דווקא עתה. ההסכמה הרחבה לגבי הפתרון הצפוי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני הפכה את ההצבעה לכנסת לפי שאלת הסכסוך בלבד לפחות חשובה. הקיצוץ, שאגב הוחזר בחלקו הגדול, בקצבאות הזקנה הפך את שאלת זכויות הגמלאים לבוערת יותר מתמיד. וההזדקנות הנמשכת של האוכלוסייה בישראל, בד בבד עם הרפורמה שהיתה במערכת הפנסיה, הפכו את שאלת הבטחת הפנסיה לשאלה קיומית עבור חלקים גדולים מהאוכלוסייה.



זאת אכן שאלה קיומית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, זוג בישראל, לפני גיל פרישה, מוציא 9,357 שקל בחודש בממוצע. לאחר הפרישה מוציא זוג גמלאים 6,656 שקל בחודש בלבד בממוצע. ללמ"ס אין הסבר מדוע בין השלב שלפני הפרישה לגמלאות, לשלב שלאחריה, יורדת ההוצאה הממוצעת לזוג בכשליש. אפשר לנסות ולהסביר כי צורכיהם של גמלאים הם מועטים יותר, ולכן הם מוציאים פחות. אפשר לעומת זאת להניח כי זוג ממוצע ירצה לשמור על אותה רמת חיים שהיתה לו לפני ההפרישה לגמלאות גם לאחריה, ולכן אין כל סיבה לצפות שהוא ירצה להקטין את ההוצאה החודשית שלו.



הצמצום, לפי ההסבר הזה, הוא עניין של כורח ולא עניין של בחירה. עניין של חיסכון פנסיוני שאינו גדול דיו, ולכן בעל כורחם נאלצים הגמלאים בישראל להוריד את רמת החיים שלהם.



הפנסיה, כלומר, היא אכן עניין לאומי בוער, והיא הפכה בוערת עוד יותר לאחר הרפורמה בפנסיה - שהעבירה את האחריות לחיסכון הפנסיוני לכתפי החוסכים לפנסיה בעצמם. איך אפשר לעזור לחוסכים להבטיח שתהיה להם בבוא היום פנסיה שתכבד את זקנתם? זאת השאלה שמפלגת הגמלאים תצטרך לעסוק בה, ואפשר לחשוב על כמה תשובות אפשריות שהיא יכולה להעמיד.



פנסיית חובה, שעשויה להקל על בעיתם של פנסיונרים מהמעמד הנמוך ביותר, היא סוג אחד של פתרון. עידוד החיסכון הפנסיוני באמצעות חינוך לחיסכון ובאמצעות הגדלת ההטבות לפנסיה, היא סוג אחר של פתרון. כבר בשלב המיידי יכולה מפלגת הגמלאים לתמוך בהפסקת ההטבות לפנסיה הניתנות לרמות השכר הגבוהות, והעברת הכסף שייחסך לשם הגדלת ההטבות לפנסיה לבעלי שכר נמוך יותר.



אבל יש עוד פתרון חשוב שמפלגת הגמלאים יכולה לתמוך בו. פתרון שעולה מהודעת אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר השבוע, לפיו חברות הביטוח גבו בשנת 1.3 2005 מיליארד שקל דמי ניהול מביטוחי החיים שבניהולם. אלו הם דמי ניהול בשיעור של 2.4% מהיקף הנכסים המנוהלים בביטוחי החיים, והם גבוהים פי ארבעה (!) מדמי הניהול שגבו קופות הגמל שבניהול הבנקים. בגלל דמי הניהול הגבוהים, התשואות שראו העמיתים בביטוחי החיים היו נמוכות מהתשואות שהם קיבלו בקופות הגמל.



דמי הניהול הגבוהים, כלומר, פגעו ברווח של החוסכים לפנסיה דרך ביטוחי חיים - ובכך פגעו בבפנסיה העתידית שלהם. ומדוע נותנים העמיתים לפגוע כך בפנסיה שלהם? כי אין להם ברירה אחרת. כי הם שבויים בידי חברות הביטוח. כי משרד האוצר אינו מאפשר למי שחוסך לפנסיה דרך ביטוח חיים לקחת את הפנסיה שלו למנהל אחר, זול יותר וכדאי יותר מבחינת החוסך. אז הנה עוד סוג של פתרון שצריך לקדם: לשחרר את שבויי הביטוח, לאפשר לחוסכים לפנסיה להגן על הזכויות שלהם בכך שתינתן להם זכות מעבר מהביטוח, ובכך לפתוח את דמי הניהול בביטוח ללחץ תחרותי.