קרנות ההשקעה מיצבו עצמן במידה רבה כמלאך המושיע של המפעלים הקטנים והבינוניים, בהם המפעלים הקיבוציים המשתוקקים להזרקת הון. הן מגיעות למפעל שכזה, דורשות ממנו בהפגנתיות "להתפשט" ולחשוף את כל סודותיו הכמוסים, כדי שיוכלו לשקול אם הן רוצות להשקיע בו, או לעבור הלאה. הן גם דורשות, בחלקן, לרכוש את השליטה בחברה, כאילו אין לקיבוץ היסטוריה במפעל שייסד.
וכשהן כבר מזהות חברה שהן רוצות להשקיע בה, הן מציעות לא פעם השקעה לפי שווי הנמוך בהרבה מזה שמצפים לו בקיבוץ, וטוענות כי הקיבוצים הם אלה שאיבדו את הפרופורציות - בעוד שהסכום הכולל של קרנות ההשקעה הישראליות הלך והתעצם, וכיום נאמד בכ-2-1.5 מיליארד דולר.
ישנם קיבוצים, בעיקר אלה החלשים מבחינה כלכלית, שמוכנים לעשות הכל כדי שהקרנות ישקיעו בהם ויחלצו אותם מהבוץ. אבל ישנם גם כאלה שמשיבים להן, "קודם תחתמו על מזכר הבנות, אחר כך תראו בדיוק מי הלקוחות שלנו ומהם נתחי השוק שלנו בכל מדינה. ובכלל, אתן יכולות לרכוש כמה מניות שתרצו עד לשליטה, שנשארת אצלנו, כי אנחנו מבינים יותר טוב מכן את התחום". בקרנות לא תמיד אוהבים את היחס העסקי הענייני הזה.
אחד הקיבוצים שלא מתלהב במיוחד מקרנות ההשקעה הוא מצר, שמנסה לגייס למצרפלס 50-40 מיליון שקל ורואה בקרנות חלופה אחרונה. בעדיפות ראשונה נמצא שם משקיע אסטרטגי - חברה בינלאומית מובילה מתחום המים שמצרפלס יכולה להפוך לחטיבת הטפטפות שלה. בעדיפות שנייה נמצאת הנפקה ציבורית, רצוי בלונדון ואם לא אז בארץ, ורק בעדיפות שלישית מונים שם את קרנות ההשקעה. ההכרעה על הדרך תהיה בידי הדירקטוריון, לאחר שהמנכ"ל ישלים את גיבוש החלופות.
חייבים לבצע קפיצה
מצרפלס מכר ב-2005 בסכום של 127 מיליון שקל ורשם רווח תפעולי של 16% ורווח לפני מס ופחת (EBIDTA) בשיעור של 13%. המפעל מחפש השקעה של 30%-25% ממניותיו לפי שווי של כ-125 מיליון שקל. במפעל 115 עובדים, מהם 50 חברי קיבוץ והשאר עובדים חיצוניים, בהם מהכפר הערבי השכן, מייסר. כל עובד מפיק מכירות של מעל מיליון שקל בשנה.
"יש אלינו פניות מכ-15 גופי השקעה בארץ", סיפר מנכ"ל מצרפלס, ראובן שריג. "על סדר היום שלנו גם הנפקה ציבורית, וישנה חברה שאנחנו בקשר איתה בעניין. אם נחליט להנפיק, נלך איתה. אנחנו יודעים פחות או יותר מה אנחנו רוצים - להוציא החוצה 30%-25%. על זה אנחנו עושים עכשיו בדיקה ראשונית. מול זה ישנן פניות של קרנות פרטיות אלינו, ביוזמתן.
"אני פניתי לשניים-שלושה גופים בינלאומיים, מהחברות המובילות בעולם בתחום המים. נשלים את סבב הבדיקות הראשון בעוד שבועיים-שלושה. אני חושב שלקראת סוף אפריל יוכל הדירקטוריון לקבל החלטה".
מפעל מצרפלס הכפיל את מכירותיו בארבע השנים האחרונות. "מאחר שצמחנו, ויש לנו מחקר ופיתוח מפותחים, הגענו למסקנה שאנחנו די בטופ מבחינה טכנולוגית וברמת המוצר שלנו בתחומי השקיה ואינסטלציה ביתית. הגענו למסקנה נוספת, שאנחנו חייבים לבצע קפיצה, כי מי שדורך במקום בסופו של דבר מוצא עצמו בנסיגה. יש לנו גם פוטנציאל לא מנוצל, ואת זה אנחנו מוכרים למשקיע, לא את עצמנו. למפעל יש ערך מוסף גבוה מאוד. לכל עובד כאן יש ידע לא מנוצל.
"המסקנה שלנו היא שעדיף משקיע שיכול לתת לא רק כסף, אלא גם שותפות אסטרטגית. המפעל והקיבוץ מבוססים היטב מבחינה כלכלית, ואנחנו לא מחכים שמישהו יביא לנו כסף. אנחנו רוצים לפתח את העסק וסבורים שיש לנו את המקפצה לכך. אבל, חסרים לנו כלים פרסונליים וכספיים לפתח מיזמים בחו"ל. עשינו את זה בהצלחה לא קטנה במספר מוקדים, וצריך להגדיל את זה. לכן אנחנו מחפשים מישהו מתחום ההשקיה בלחץ נמוך שיגיד שאחד ועוד אחד יתנו לנו שלוש. אנחנו מעדיפים משקיע שיעשה את ההשקעה כמיזוג, לא כהשתלטות", אמר שריג.
פעילות בחו"ל מ-’79
החברה גם לא צריכה שיוציאו אותה לחו"ל. היא כבר נמצאת שם לא רק במכירות, אלא גם בשיתופי פעולה. למעשה, היא החלה את הגלובליזציה לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-79'. זה קרה עם העברת הדגש בחברה מצנרת לטפטפות, ועם ההבנה שלא ניתן לבנות את המפעל על השוק הישראלי לבדו. "היינו המפעל הראשון שהשתתף בפרויקט חקלאי-תעשייתי במצרים לאחר חתימת הסכם השלום", אמר שריג. "הקמנו בקהיר סוכנות בבעלות מצרית, שהיתה סוכנות בלעדית של מצרפלס".
הגלובליזציה של מצרפלס החלה כגלובליזציה הפוכה. בעוד שחברות ישראליות יוצאות לחו"ל לשיתופי פעולה עם חברות זרות, מצרפלס יבאה ידע מחו"ל. ב-84' רכשה את הידע לייצור צינור ביתי מחברה צרפתית שהתפרקה. "נקודת המפנה היתה בשנת 91', כשזכינו בפרויקט ענק בדרום אמריקה. הלקוח היה חברת ענק בריטית בשם פוליפאק אינטרנשיונל", סיפר שריג.
ב-92' החברה ביצעה את המיזם המשותף הראשון שלה בחו"ל עם חברת דוראליין האמריקאית בתחום של ייצור צנרת לכבלים. המיזם החזיק עד לפני שנתיים, אז נמכרה דוראליין ופרשה ממנו. אחר כך הגיעה השותפות העסקית עם שאול אייזנברג, לשעבר בעל השליטה בחברה לישראל. אייזנברג הקים פרויקטים חקלאיים ברפובליקות הסובייטיות לשעבר, והתמקד בקזאחסטאן. מצרפלס סיפקה את כל הטפטפות לפרויקטים שלו וקיבוץ בית השיטה סיפק את האגרונומיה - זרעים ומכונות. בהמשך הקימה מצרפלס חברה בארגנטינה, ששיווקה פרויקטים של השקיה לכרמים וליקבים באזור מנדוסה, בו מגדלות חברות מובילות באירופה את ענבי היין שלהן.
בנוסף הקימה מצרפלס עבור חברת "ציפור הגשם" (Rain Bird), השנייה בגודלה בעולם בתחום המים, את מחלקת הטפטוף. זה קרה בשנים 98-'97'. ההסכם שנחתם איתה היה לטווח ארוך, ובו התחייבה החברה הבינלאומית שמצרפלס תהיה הספקית הבלעדית שלה לטפטפות לשוק האירופי והאמריקאי.
בשנת 97' הקימה מצרפלס מפעל בספרד בשותפות שווה עם גורם מקומי בשם אגרו-מצר. באוקטובר 2005 בוצע שינוי בהסכם, מצרפלס מכרה את חלקה במיזם לשותף הספרדי תמורת מזומנים והתחייבות לרכוש ממצרפלס את כל צריכת הטפטפות שלו לטווח ארוך.
שתי השותפויות האחרונות כבר היו חלק מאסטרטגיה חדשה של
מצרפלס לא מוכנים למכור את השליטה
אורה קורן
29.3.2006 / 8:29