בג"ץ: עובד זר שעזב את מעסיקו או פוטר - לא יגורש

על פי הסדר הכבילה הנהוג כיום, מוחתם בדרכונו של כל עובד זר המגיע לישראל שמו של מעסיק ספציפי אצלו הוא מחויב לעבוד. כתוצאה מכך, עובד המפוטר בידי מעסיקו או עוזב את מקום עבודתו בשל שכר או תנאי עבודה ירודים, הופך לשוהה בלתי חוקי. לטענת ארגוני זכויות האדם, מדיניות זו מהווה כר פורה לתופעות של ניצול עובדים בידי מעסיקיהם, הלנת שכר ותשלום שכר נמוך משכר מינימום.



"שר הפנים אינו רשאי להתנות את רישיון הישיבה שניתן בידי עובדים זרים בעבודה עבור מעסיק ספציפי", קבע השופט לוי. "חובתה של הממשלה לגבש הסדר העסקה חדש, מאוזן ומידתי ביחס לעובדים זרים בענפי החקלאות, הסיעוד והתעשייה, אשר לא ייסד עצמו על כבילת העובד המגיע לישראל למעסיק יחידי ויימנע מכריכת פעולת ההתפטרות בסנקציה כלשהי ובכלל זה אובדן המעמד בישראל".



השופט לוי קובע בפסק דינו כי "הסדר הכבילה למעסיק פוגע בזכויות היסוד של העובדים הזרים. פוגע בזכות הטבועה לחירות, לחופש הפעולה של האדם ומאיים על האוטונומיה של הרצון החופשי". לדבריו, בפני העובד הזר נותרת "בחירת אין ברירה, שבין המשך עבודה מאונס בשירותו של מעסיק הפוגע בזכויותיו, מלין את שכרו ומתעמר בו לבין התפטרות שהיא בחירה שפירושה אובדן רישיון הישיבה בישראל. לכך לא תוכל להימצא הצדקה".



בג"ץ קובע כי הסדר הכבילה פוגע לא רק בזכות לחירות אלא יוצר נורמה משפטית שאינה תואמת את עקרונות דיני העבודה, המעניקה למעסיק אפשרות מעשית לאכוף חוזה עבודה. השופטים מתחו ביקורת על עמדת המדינה לפיה עובדים זרים אינם נהנים מהזכות החוקתית לחופש העיסוק אולם לא קבעו עמדה מחייבת בעניין זה.



השופטים מצביעים בפסק דינם על תופעה נוספת, לפיה מעסיקים מחליטים על דעת עצמם להעביר את עובדיהם למעסיקים אחרים, תוך שהם מודעים לכך כי בפעולה זו הפכו עובדים אלה לשוהים לא חוקיים. לדברי השופט חשין "ראוי להן לרשויות שיקפידו עם מעבידים שכך נוהגים והסנקציה הראויה להם פשוטה בתכלית: לשלול את זכותם לקבל עובדים זרים לשרותם. כך ייעשה למפרי חוק".