עמרי שרון בערעור על חומרת עונשו: ביהמ"ש התעלם מהמחיר ששילמתי ומהעובדה שהבעתי צער וחרטה

שרון נידון בחודש שעבר בבית משפט השלום בתל אביב ל-18 חודשי מאסר, מתוכם תשעה חודשים בפועל. שרון הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירות על חוק העונשין: רישום כוזב במסמכי תאגיד, שבועת שקר, עבירות מנהלים בתאגיד. כמו כן, הורשע בעבירות לפי חוק רישום מפלגות: קבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל למותר, הוצאת סכומים מעל למותר, אי ניהול מערכת חשבונות כנדרש. בית המשפט דחה בחצי שנה את תחילת ריצוי העונש בשל מחלתו של ראש הממשלה.



עונש המאסר שנגזר על שרון לא ניתן להמרה לעבודות שירות, כיום ניתן להמיר לעבודות שירות רק עונש מירבי של שישה חודשי מאסר.



חברו של שרון הבן, גבי מנור, שהואשם עמו, נידון לתשעה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 50 אלף שקלים. שרון ומנור הועמדו לדין בשל גיוס תרומות לא חוקיות בסך שישה מיליון שקל למסע הבחירות של אריאל שרון לראשות הליכוד, ב-1999.



"שרון קנה את שלטון אביו בכסף"



בגזר הדין מתחה השופטת עדנה בקנשטיין ביקורת חריפה על התרומות הבלתי חוקיות שגייס עמרי שרון לטובת מסע הבחירות של אביו אריאל שרון לראשות הליכוד, וקבעה שמעשיו הגיעו עד כדי קניית שלטון בכסף.



"המטרה היתה לגייס כספים כיד המלך ללא גבול וסייג לקמפיין אריאל שרון", כתבה בקנשטיין, "למטרה זו כל הדרכים היו מקודשות לדידו (של עמרי, א"כ) בין אם דרך הדין ובין אם דרך העבירה, בין אם דרכי האמת ובין אם דרכי השקר... ובלבד שאביו ייבחר לתפקיד המיוחל". השופטת תיארה במילים קשות את שרון: "הנאשם לא בחל במעשה מרמה כלפי כל מי ששירת את מטרת המרמה, לא בחל בהכנסת חברו הטוב, הנאשם השני, למעגל המרמה והכחש, לא בחל בהכנסת ספקים ונותני שירותים לאותו מעגל, לא בחל לרמות את הציבור, ואף הביא לכך שאביו חתם על תצהיר שקרי".



השופטת בקנשטיין לא קיבלה את טענת עורכי דינו של עמרי שלפיה החוק שאותו הפר בנו של ראש הממשלה היה בחזקת תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה.



"אם אכן הסכומים (להוצאה בבחירות, א"כ) לא ריאליים הרי שהיה מקום לעשות דבר ואך לא לעשות דבר עבירה", קבעה בקנשטיין. "תוהה אני מדוע אף בשלב מאוחר יותר כאשר נבחר הנאשם לחבר כנסת לא עשה מיד עם היבחרו דבר לשינוי אותה תקנה".



גם הטענה של שרון שלפיה חטא במה שפוליטיקאים רבים חטאו בו לפניו ואחריו לא עשתה רושם על השופטת בקנשטיין: "לאחרונה שומעים אנו שוב ושוב את האמירה 'הביצה הפוליטית'. ביצה זו יש ליבשה. חלקם של בתי המשפט בייבוש ביצה זו הוא בענישה הלימה לעוברי העבירות בעיצומו של ההליך הפוליטי הגורמים לזיהומו, וידע מי שעובר עבירות כגון אלה שנעברו בתיק זה שדינו יהיה לשבט ולא לחסד".



השופטת בירכה אמנם על הנאמנות המוחלטת שגילה הנאשם לאביו, אבל קבעה שאסור היה לו בשמה של אותה נאמנות לעבור על החוק. "האם בשל הערצת האב הכל כשר, האם בשם האמונה בכוחו של האב תש כוחו של החוק ונסוג אחור?" שאלה בקנשטיין וציינה שלא מדובר בנאשם שרימה כדי להשיג פת לחם לאביו, אלא במי שחטא כדי להשיג לאביו כוח ושררה.



עדי האופי, שתיארו את שרון הבן כאדם חכם ורגיש, רק חיזקו את בקנשטיין במסקנתה הסופית לגביו: "נמצא אותו אדם שתואר ככל כך אינטיליגנטי, אוהב הארץ, הטבע, האדם והאמת מבצע סדרת עבירות כה חמורות על חוק הבחירות בדרכי מרמה וכזב כשהאינטיליגנציה שנחון בה מסייעת בתכנון המדוקדק של מעשי העבירה בתחכום המאפיין את ביצוען".



בקנשטיין סירבה לקבוע האם יש קלון בעבירות שביצע שרון, כיוון שלא היה חבר כנסת בעת ביצוען וגם היום כבר אינו חבר כנסת. היא קבעה שהעבירות שביצע חברו מנור, ששימש כמנכ"ל חברת הקש שדרכה הוזרמו התרומות הלא חוקיות למסע הבחירות, מתגמדות לעומת העבירות שביצע שרון שיזם את הקמת החברה: "אין ספק כי נאשם 1 (שרון) הקריב חבר ולא הקריב למען חבר".



בקנשטיין הביעה הבנה לקשייו של שרון לנוכח מחלתו הקשה של אביו, אבל קבעה שבסופו של דבר אין בהם כדי להקל בעונשו. "כף המאזניים נוטה לענישה מחמירה ומוחשית", היא כתבה, "אין זה המקרה שענישה שיקומית היא ההולמת". עם זאת, ביצוע גזר הדין עוכב בחצי שנה, עד ל-1 בספטמבר, בגלל מצבו של שרון האב.