מצד אחד, המוסדיים והציבור בדיסקונט עומדים להיפגע מהקצאת האופציות בשני מובנים: אחזקתם תדולל והרווח השוטף של הבנק ייפגע, ומכאן שגם התשואה הפוטנציאלית על ההשקעה בו. מצד שני, מדינת ישראל שמחזיקה אף היא ב-25% מהבנק דווקא עשויה ליהנות מהקצאת אופציות, הגם שהן פוגעות ברווח השוטף.
במה הדברים אמורים? קבוצת ברונפמן-שראן רכשה מהמדינה 26% מהבנק תמורת 1.3 מיליארד שקל וקיבלה אופציה לרכישת 25% למשך שלוש שנים, תמורת כ-1.25 מיליארד שקל נוספים. בנוסף, הרוכשים עשויים לשלם בעבור העסקה כולה סכום נוסף של עד 156 מיליון שקל, בהתאם לתשואה על ההון העצמי של הבנק במשך התקופה של בין תחילת אוקטובר 2004 לסוף ספטמבר 2008.
דירקטוריון הבנק החליט לאשר חלוקת אופציות ליו"ר הבנק שלמה זהר, למנכ"ל הבנק גיורא עופר ולשמונה בכירים נוספים. התגמול של הבכירים המוטבים מוערך על ידי הבנק ב-122 מיליון שקל, על פי אומדן ערך ההטבה הגלום באופציות לפי נוסחת בלק אנד שולס'.
ערך ההטבה ייזקף כהוצאת שכר בדו"ח הרווח והפסד של הבנק על פני תקופה של כמה שנים: 80 מיליון שקל על פני שלוש שנים וכ-42 מיליון שקל על פני חמש שנים מרגע ההקצאה. מכאן שהאופציות מורידות את הרווח השוטף בגלל כללי רישום האופציות ולכן גם התשואה על ההון העצמי יורדת. הפגיעה במוסדיים ברורה וחד-משמעית מבחינת ההחזר על ההשקעה. המקרה של המדינה שונה ולמעשה הפוך.
המוסדיים ייאלצו להסתדר לבד: זליכה לא יתנגד לאופציות לבכירי דיסקונט
עומר שרביט
5.4.2006 / 8:13