נזק למאות אלפי בני אדם

מה שגהל עשה - ניפח מחירים על ידי כך שגבה מדובק פעמיים ממה ששילם בעבור הטבק שמכר לה - היטיב בוודאי איתו. גם אחרי ששילם מס, שכן מס חותך ברווח אבל אינו מחסל אותו. אין מקום שבו מס מהווה 100% מההכנסה.

למי נגרם נזק אם כן? במשך שנים ארוכות, ובוודאי שבתקופה שבה מדובר - החצי הראשון של שנות ה-80 - דובק היתה מונופול בייצור ושיווק סיגריות וצברה רווחים לאורך שנים. גהל היה יכול ליהנות מהרווחים האלה שתי צורות: האחת על ידי משיכת שכר גבוה כמנכ"ל והשנייה היא על ידי חלקו בדיווידנדים שהחברה מחלקת. אין דרך לגיטימית אחרת ליהנות מרווחי החברה.

יש דרכים לא-לגיטימיות - על ידי ניפוח מחירים לדוגמה. ולכן, הנזק הגדול ביותר ממעשיו של גהל נגרם לדובק ולבעלי מניותיה האחרים, ביניהם אלפי משקיעים מהציבור. היקפו של הנזק בשנים הרלוונטיות - 1982-1984 - נאמד על ידי מס הכנסה ב-6 מיליון דולר של אז, שהם יותר מפעמיים הסכום הזה היום.

אבל זאת ככל הנראה הערכת חסר, שכן מפסק הדין עולה גם כי גהל החל ב"שיטה התרמיתית", כפי שהוגדרה על ידי חוקר מס הכנסה משה טאירי, עוד בשנות ה-70.

לכאורה לכן, ואולי גם למעשה, אין שום סיבה שדובק או בעלי המניות שלה לא יבקשו לקבל חזרה את הסכום הזה, בתוספת הפרשי הצמדה.

אבל לא רק דובק ובעלי מניותיה ניזוקו מניפוח המחירים של דובק - גם לקוחות החברה, מהמפיצים ועד המעשנים, ניזוקו מכיוון שלו דובק קנתה את הטבק במחירי שוק, היא היתה יכולה למכור את הסיגריות במחיר נמוך יותר - מבלי שהרווח שלה ייפגע.

למעשה, גם מס הכנסה נפגע שכן לו הכסף היה נשאר בידי דובק, היא היתה מוסיפה לערכו מעצם פעילותה, שכן היא חברה רווחית, ולכן כל דולר שנגרע ממנה היה יכול, לפחות תיאורטית, לייצר יותר מדולר אחד של הכנסות, ואם לא מיידית, אז על פני זמן.

תעמידו אותם בשורה - את כל נפגעי הניפוח של גהל - ותראו איך נוצרת לה שרשרת אנושית של מאות אלפי בני אדם. אם תקבלו גם את ההערכה שנגרם נזק גם למס הכנסה, אזי כל תושב במדינה נפגע מהניפוח של גהל.