לא יפה להעתיק, אבל איך תוכיח שהעתיקו ממך?

כל אלה, ועוד רבים אחרים, נתקלים בבעיה חמורה - כיצד ימנעו מצדדים שלישיים הנחשפים ליצירותיהם מלהעתיק אותן לצרכיהם, ללא רשות, לאחר שכבר נחשפו אליהן? או איך יסכלו מצב שבו אותם גורמים שואבים מהיצירה אליה נחשפו "השראה" מופרזת לצורך יצירה אחרת, כזו המהווה העתקה אסורה של זכות יוצרים? בעיה הנגזרת מהבעיות המהותיות האלה היא כיצד יוכיח היוצר שיצירתו קדמה בזמן לזו שהוא טוען שהיא מועתקת? האם באחריות המדינה לדאוג לרישום נכון ועדכני של זכויות יוצרים ומועד רכישתן?



כמעט כל יצירה מקורית, למעשה בכל פורמט, מקנה זכות יוצרים לבעליה, וזאת באופן אוטומטי עם היווצרותה. היצירה צריכה אמנם לעמוד בסטנדרטים של יצירתיות, חדשנות, ראשוניות, השקעת מאמץ ועוד - ואף על פי כן זכות יוצרים יש כמעט בכל דבר שאנו עושים באופן יומיומי בעבודתנו, בלימודינו ובמקומות אחרים. כל נייר שנכתב: מאמר, כמה שורות בודדות, שיר, שרטוט, ציור, סרט, טבלה, קוד תוכנה, עבודה אוניברסיטאית, תוכנית עסקית, שיווקית או אחרת - הוא מושא לזכות יוצרים. לא מדובר במיליוני זכויות, אלא במיליארדים ואולי יותר, וזאת בישראל לבדה.



זכויות יוצרים יכולות להיות מועברות מיד ליד, כך שהמעקב אחריהן נהפך לבלתי אפשרי. הזכות נרכשת בעצם היצירה, ולהבדיל מפטנט, סימן מסחר או מדגם, אינה דורשת רישום כלשהו. למעשה, ההפך הוא הנכון - על פי נוסחה האחרון מ-1971 של אמנת ברן מ-1866, אליה הצטרפה ישראל, אין להתנות את קיומה של זכות יוצרים בשום תנאי פורמלי.



ארה"ב מתרצה ומצטרפת לאמנה



במקרה שבו אדם טוען כי הופרה זכות יוצרים שלו, הוא יידרש להוכיח באמצעות ראיות תקפות וקבילות, לעתים בבית משפט, את קיומה של הזכות המהותית ואת מקוריות יצירתו. אחד האלמנטים הדורשים הוכחה הוא המועד שבו נוצרה היצירה המקורית, לגביה נטען כי הופרה. לדוגמה, אדם שכתב חיבור למגירה, יתקשה להוכיח כי זכויותיו בחיבור הופרו, משום שלא יהיה בידו להוכיח מתי נכנס למגירה אותו חיבור מקורי, לעומת המועד שבו נוצרה היצירה המפרה. בהיעדר רישום פורמלי של זכויות יוצרים, אין תיעוד של מועד היצירה.



על אמנת ברן חתומות רבות ממדינות העולם, והוראותיה חלות ברוב המדינות. ואולם, עד לפני שנים מעטות ארה"ב לא הצטרפה לאמנת ברן, בין השאר משום שהאמנה אסרה על כל דרישה פורמלית לרכישת זכות יוצרים, בעוד שבארה"ב היתה חובה לרשום יצירות מקוריות בספריית הקונגרס, על מנת לזכות בהגנת זכויות יוצרים עליהן. מאחר שהתנאי מנוגד לאמנת ברן, ארה"ב הסתייגה ממנה. ואולם, בשנות ה-90 הצטרפה ארה"ב לאמנת ברן, לאחר שביטלה את דרישת הרישום לצורך רכישת זכויות יוצרים. עם זאת, גם כיום יש בארה"ב צורך להוכיח רישום לצורך הגשת תביעה בעילה של הפרת זכויות יוצרים, ועל כן הפרקטיקה הקיימת בארה"ב היא שזכויות יוצרים ממשיכות להירשם בספריית הקונגרס, גם אם באופן וולונטרי.



בארה"ב שולח יוצר את יצירתו לספריית הקונגרס, ומקבל תעודה רשמית על רישום היצירה ומועד רישומה. יודגש, אין ברישום זה כדי להוכיח את זכות היוצרים המהותית ביצירה, אלא רק מתי נרשמה על ידי יוצרה. בישראל, כמו בשאר מדינות העולם החברות באמנת ברן, אין רישום של זכויות יוצרים, אפילו לא וולונטרי.



אם כן, כיצד יוכיח יוצר בישראל את המועד שבו השלים את יצירתו? לשאלה אחרונה זו באה לתת פתרון יוזמה חדשה של משרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות', על ידי עו"ד סער פלינר, שותף במשרד, המתמחה בתחום הקניין הרוחני. המשרד מציע ליצור מרשם זכויות פרטי בישראל. יוזמתו של פלינר מבוססת על הרישום הנהוג בספריית הקונגרס. לדבריו, "בגלל האינטרנט וזרימת המידע, הגישה המקובלת בעולם היא של חופש הביטוי. הכרה מלאה בזכות יוצרים מגבילה את חופש הביטוי. התקדמות וקידמה מחייבות התבססות על מידע קיים, ולפיכך יש ניסיון עולמי להגביל את המונופול הקיים ליוצרים. לפני שמתמודדים עם העתקה, יש לבסס את הזכות, לפחות מבחינה ראייתית".



ארכיב היצירות של פלינר



פלינר הקים במשרדו ארכיב יצירות, המוחזקות בכספת. יוצר המעוניין בשירותי הארכיב מביא את יצירתו למשרד, ממלא טופס קצר ופשוט, הכולל תאריך, שם היצירה, שם היוצר, מקום מושבו או אזרחותו, שנת לידה ו/או פטירה, מהות היצירה, שנת סיומה ועוד. הטופס מאומת בהצהרת הבעלים של זכות היוצרים, ומופקד ביחד עם הגרסה האחרונה של היצירה וכל החומרים ששימשו ליצירתה, כגון טיוטות, במעטפה חתומה בכספת. העתק נוסף מן היצירה ניתן לאחר אימות ליוצר.



ההפקדה אינה מהווה ראיה לזכות היוצרים, אותה עוד יהיה להוכיח במקרה הצורך בבית המשפט, אלא מהווה ראיה למועד שבו נוצרה היצירה. לדברי פלינר, "החזקה היא שאם השם שלך מופיע על היצירה ועל תעודת הרישום, אז זו היצירה שלך. זה חוסך את הוכחת הבעלות ביצירה. עדיין יש להוכיח חדשנות, ועדיין ניתן יהיה לתקוף את היצירה, ולטעון שהיא לא ראויה לזכות יוצרים. אך נושא הבעלות ביצירה נפתר".



לדבריו, "בכספת המשרד כבר מופקדות כיום כמה עשרות יצירות". מאחר שלהבדיל מארה"ב, אין מדובר ברישום המוסדר על ידי המדינה אלא ביוזמה פרטית, לא ברור כיצד בתי המשפט יתייחסו לרישום וולונטרי זה. לדברי פלינר, "הרישום עדיין לא עמד במבחן משפטי, אך יש להניח שבתי המשפט יקבלו אותו כמהימן ותקף לצורך הוכחת בעלות".



פלינר אומר כי משרדו מקיים שיתוף פעולה עם משרד אמריקאי, כך שעל פי בקשת היוצר ניתן לרשום את זכות היוצרים במקביל גם בספריית הקונגרס. לדבריו, "בתיקים רבים בבתי משפט בישראל הוצג רישום של יצירה בספריית הקונגרס (בעיקר של תוכנות, אב"י), ובכך נמנע דיון לגבי שאלת הבעלות ביצירה ומועד יצירתה". מאחר שהרישום אינו נדרש על פי החוק בישראל והוא וולונטרי, אין קושי לקבל את הרישום האמריקאי, הנחזה להיות מהימן.



עם זאת, על אף שבתי המשפט מתייחסים לרישום האמריקאי כמהימן, אומר עו"ד פלינר כי לרישום בישראל, גם אם נעשה באופן פרטי, יש יתרונות. "ראשית, מדובר בעניין ראייתי-פרוצדורלי, ועל כן חשוב שייעשה בישראל. שנית, לא כל אח