למרות האקזיטים החמים שנעשו לאחרונה, ראשי התעשייה מרגישים כאילו הם האח החורג של תעשיית ההיי-טק הישראלית. לפי נתוני חברת המחקר 19% IVC מההשקעות בארבע השנים האחרונות היו בתחום מדעי החיים. זאת לעומת 33% בתחום התקשורת ו-19% בתחום התוכנה.
היקף ההשקעות במדעי החיים בישראל ב-2005 הסתכם ב-284 מיליון דולר ואחראי ל-21% מהיקף הההשקעות הכוללת, שהסתכם ב-1.34 מיליארד דולר. אבל ראשי התעשייה מרגישים שהחלק שלהם בעוגה צריך להיות גדול יותר.
ברבעון הרביעי של 2005 גייסו 27 חברות מתחום מדעי החיים כ-50 מיליון דולר. ואולם לפי סקר מאני-טרי האחרון של חברת 70% - PWC מההשקעות בחברות מדעי החיים הן בתחום המכשור הרפואי - רק 30% בתחום הביוטכנולוגיה.
למרות הכל, לאחרונה אנחנו עדים ללא מעט אקזיטים של חברות תרופות ישראליות. פרידקס הישראלית נמכרה לאפיקס האמריקאית תמורת 90 מיליון דולר; אלמה לייזרס מכרה 65% מאחזקותיה ב-90 מיליון דולר, לאחר שהשקיעה 660 אלף דולר בשבע שנים; ענקית המכשור הרפואי האמריקאית סטרייקר רכשה את סייטליין הישראלית תמורת 150 מיליון דולר; וקולבר נרכשה בידי ג'ונסון את ג'ונסון תמורת 140 מיליון דולר. זה מצוין, אומרים המשתתפים בפאנל, אבל לא מספיק, התעשייה יכולה לעשות יותר.
* מה השתנה בתחום מדעי החיים בישראל?
משה רותם: "אנחנו עדים לגידול בבקשות למענקי מו"פ. שיתופי הפעולה של חברות ישראליות לקבלת מענקי מו"פ בעולם גדל אף הוא. יש התעניינות בתקציבים האמריקאיים".
ליהוא אביטוב: "להערכתי אין שינוי גדול בכל הקשור להון סיכון וההשקעות במדעי החיים. זה די סטטי ועומד על 20% מסך ההון שמושקע בישראל. יש יותר חברות ויותר יזמות, אבל אין שינוי אמיתי בכסף שמופנה להשקעות. כפועל יוצא, חברות מחפשות מקורות אלטרנטיוויים למימון. מאפיין אחר, 60% מחברות החממה כיום הן מתחום מדעי החיים. זו עלייה משמעותית. התחיל טרנד הנפקות של חברות מדעי החיים בבורסה של תל אביב. כל זה מראה שכמות הכסף המופנה לתחום לא גדלה, למרות שמספר החברות גדל".
ד"ר רפי הופשטיין: "כל רעיון טכנולוגי במדעי החיים מתחיל ממוחו הקודח של המדען. אם מדובר ברעיון טוב הוא יגיע להדסית, למשל, כדי לרשום פטנט ולקבל מענק. מצד אחד, יש פתרונות להשקעות בחברות ממדעי החיים בהיקף של עד 550 אלף דולר. מצד אחר, יש פתרונות ביותר מ-5 מיליון דולר, וכאן קרנות ההון סיכון נכנסות לתמונה. אין פתרונות בתחום הביניים, בין שני הקטבים. אנחנו חיים בתחושה שיש כאן פוטנציאל עצום לתחום מדעי החיים. יש פרסומים אקדמיים רבים. יש כמות גדולה של פטנטים, אבל מכאן ועד למימוש הפוטנציאל של החברות הישראליות - המרחק רב. לא מדובר רק בכסף. זה בעיקר עניין של כסף, אבל לא רק. האמריקאים לקחו את הסיכון והשקיעו הון בתחום מדעי החיים. התוצאה: מגה חברות מוכשרות ומצליחות. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה כאן".
אבי מולכו: "על כל נתון סטטיסטי אפשר להסתכל בכמה דרכים. ליהוא טוען שאין שינוי בהשקעות במדעי החיים ושיעור ההשקעה הוא 20%. אני גורס אחרת. בארצות הברית שיעור ההשקעה נמוך מישראל ומבחינת כסף נטו, לאחר ירידה בשנים האחרונות, מדובר ב-300 מיליון דולר. מה שכן, ברור שאין בישראל מספיק כסף ביחס לפרויקטים הקיימים. לכן קמות התארגנויות חדשות, כמו זו של עופר היי-טק. יש מאמצים להקים גופי השקעה שיפנו יותר כספים לתחום הרפואי. 70% מהכספים הולכים לחברות מכשור רפואי ו-30% לחברות ביו-טכנולוגיה. עוד מגמה היא עניין רב יותר של משקיעים זרים בחברות מדעי חיים ישראליות. בעיקר התעניינות בחברות מכשור רפואי".
ד"ר דורית ארד: "יש התעוררות גדולה בתחום של ביו-טכנולוגיה. לפני שנתיים חברות רבות נסגרו. מה שכן, נוצר מצב שחברות סטארט-אפ בתחום לא פונות לקרנות ההון סיכון. נוצר מעין חרם. הקרנות לא משקיעות בשלבים מוקדמים".
* היחס של קרנות ההון סיכון למדעי החיים
מולכו: "נוצר שבר במודל העסקי של קרנות ההון סיכון בחברות ביו-טכנולוגיה. השווי הממוצע של חברה בהנפקה הוא 170-160 מיליון דולר. לחברה ממוצעת דרושים 80 מיליון דולר כדי להגיע להנפקה. זה לא משאיר את המרווח המתאים שיכול להצדיק השקעות של הון סיכון. כיום יש מבוכה רבה בקרב קרנות הון סיכון אמריקאיות בתחום מדעי החיים לגבי השקעה בחברות ביו-טכנולוגיה בשלבים מוקדמים. יש סוגי השקעות שלא נפגעו, כמו ספין אוף, אך זה לא מתאים לישראל, מכיוון שמדובר בסדרי גודל של 100 מיליון דולר ויותר. חלק מגל ההנפקות של חברות ביו-טכנולוגיה בבורסה של תל אביב משקף את השבר הזה".
משה רותם: "הדעה הרווחת בענף היא שקרנות ההון סיכון לא משקיעות בפרה-סיד".
ד"ר רפי הופשטיין: "אם נשכיל ליצור כלים פיננסיים נוספים - המעורבות של קרנות ההון סיכון תהיה משמעותית יותר. הכשל קטן יותר בחברות העוסקות במכשור רפואי, בעיקר בגלל שהקרנות הולכות ומתמקצעות והניהול של מכשור רפואי מבשיל. יש מנהלים יותר טובים, שהשיקו מוצרים באירופה ובישראל. המצב בביו-טכנולוגיה נובע מהאנומליה בין כמות הכסף הנגזרת מהתשואה לכמות הכסף שמושקעת".
* מכשור רפואי מול ביו-טכנולוגיה
משה רותם: "קל לפתח מוצרים בתחום המכשור הרפואי. זה תחום שלא זקוק למחזורי חיים רבים עד להגעה למוצר. ה-Time To Market (הזמן שאורך עד שמוצר יוצא לשוק) במדעי החיים ארוך יותר. לפעמים גם המדען עצמו מתעייף".
ד"ר דורית ארד: "ה-Time To Market בתחום התרופות איטי, וגם דורש הרבה מאוד כסף. אנחנו בישראל חזקים באקדמיה ובחברות סטארט-אפ בתחום, אבל לא בלהביא מוצר לשוק ולפתח אותו עד סופו".
אבי מולכו: "לתחום של מכשור רפואי יש דמיון רב לתחומים אחרים עתירי טכנולוגיה. מכשור רפואי נשען על טכנולוגיות, וזו תעשייה שצמחה על תשתיות טכנולוגיות שהיו בשלות מסחרית. זה מה שאיפשר לה להיות תעשייה בוגרת. הערך יכול להגיע רק כשחברה מפתחת מוצר שכולו שלה. רק במקרים כאלה נוצר ערך משמעותי להשקעה. יש נקודה שבה תרופה הוכחה כיעילה במודל חי לבין השלב שבו קיימת הוכחת היתכנ
חברות מדעי החיים - האח החורג של תעשיית ההיי-טק הישראלית
גיא גרימלנד
9.4.2006 / 8:10