בית המשפט העליון פסק: חברת עמידר תפצה דיירת שפונתה ורכושה ניזוק

עמידר דאגה לאריזת רכושה של בן יעיש ולאחסונו במחסן ליד אשדוד. מספר ימים אחרי הפינוי פנתה בן יעיש לעמידר על מנת לקבל את רכושה, אך זה לא נמסר לה. באותו היום התקיימה הפגנה באתר בו מצוי המחסן, של תושבי השכונה הקרובה לאתר, ובמהלכה נפרץ המחסן וחלק מתכולתו נגנב, וחלק אחר ניזוק.



בן יעיש הגיעה למחסן מספר חודשים אחרי ההפגנה וגילתה כי רכושה ניזוק, בעקבות כך הגישה תביעה לבית משפט השלום ברחובות, ובה טענה לרשלנות מצד עמידר.



בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע כי עמידר לא התרשלה בקיום חובת השמירה ונקטה באמצעי זהירות סבירים.



בן יעיש ערערה על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי לעמידר היה ידוע על קיומן של הפרות הסדר בשכונה. עוד קבע בית משפט כי עמידר לא הצליחה להוכיח כי לא התרשלה וכי נקטה באמצעי זהירות נאותים. בית המשפט קבע כי שיעור הנזק שנגרם לבן יעיש עומד על 34,750 שקל.



עמידר ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטענה כי קביעתו אינה סבירה ומציבה סטנדרט התנהגות בלתי ישים. עמידר ציינה כי המסכת העובדתית במקרה זה, מקורה באי קיום פסק דין מצידה של בן יעיש שחייב את פינויה, לכן הטלת אחריות על החברה יש בה משום לגיטימציה לאי כיבוד פסקי דין.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי בשאלה האם הצליחה להוכיח עמידר כי לא התרשלה בשמירה על רכושה של בן יעיש, המסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי מקובלות עליו.



בית המשפט גם דחה הטענה של עמידר לפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי הופך אי קיום פסק דין להתנהגות נורמטיווית.