רוב הירושלמים העומדים בפקקים בכל יום בכניסה וביציאה מהעיר לכיוון מערב, אינם יודעים שהסיבה לפקקים היא חלק ממגמה הקיימת בשנים האחרונות בישראל. אחד הגורמים לעומס הצפוי להימשך עד 2007 הוא עבודות הבנייה על פרויקט "שער העיר", גשר הרכבת הקלה שמתכנן האדריכל ומהנדס הבניין הפורטוגלי סנטיאגו קלטרווה.
המגמה, שהגשר בתכנונו של קלטרווה הוא חלק ממנה, היא הזמנת אדריכלי-על, בעלי שם עולמי, לתכנן פרויקטים. קלטרווה, למשל, מתמחה בתכנון מבנים (בעיקר גשרים ותחנות רכבת) בעלי מראה מפוסל, בונה בכל העולם, ומבנים בחתימת ידו נחשבים לנקודות ציון בערים בהן נבנו. כך הגשר בוולנסיה (ספרד) והטרמינל בליון (צרפת).
ברוב המקרים מדובר בפרויקטים ציבוריים בעלי פרופיל גבוה. דוגמה נוספת למגמה זו היא "המוזיאון לסובלנות" שמתכנן פרנק גרי, אולי האדריכל המפורסם ביותר הפועל כיום, שתיכנן את מוזיאון הגוגנהיים בבילבאו. הפרויקט של גרי נמצא כיום בהקפאה בגלל בעיות של קדושת האתר שעליו הוא אמור להיבנות. אבל פרויקטים אחרים של אדריכלי-על כבר נבנו או נמצאים בשלבי בנייה.
ליבסקינד מהמר על משרד צעיר
באוניברסיטת בר-אילן נחנך בתחילת שנת הלימודים הנוכחית מרכז הכנסים על שם ווהל. המבנה תוכנן על ידי האדריכל הבינלאומי דניאל ליבסקינד, בשיתוף עם משרד האדריכלים "החדר" ששימש כמשרד המקומי.
חנן פומגרין, אדריכל ומבעלי משרד האדריכלים "החדר", מספר ש"ההתקשרות עם ליבסקינד החלה בכנס האדריכלים בירושלים ב-2000. ליבסקינד בחר בנו, משרד אדריכלים חדש, לייצג אותו בישראל לצורך הפרויקט. בתחילה הבחירה הזו לא התקבלה בשמחה על ידי אוניברסיטת בר-אילן, הם העדיפו משרד מבוסס יותר, אך בהמשך העבודה נוצר קשר טוב".
ליבסקינד כבר אז היה אדריכל מוערך, אבל מוכר בעיקר ליודעי דבר. היום הוא הפך לאחד מהאדריכלים המוכרים בעולם, וההוכחה לכך היא הבחירה של אחת מחברות הרכב היוקרתיות לצלם אותו למודעת פרסומת. הפיכתו של ליבסקינד לאדריכל מפורסם קשורה בעיקרה לשני פרויקטים: המוזיאון היהודי בברלין ותוכנית השיקום של ה"גראונד זירו", מקום נפילת התאומים בניו יורק.
מרכז הכנסים נמצא במרכזו של חניון על מעין אי תנועה, מיקום שנראה תמוה אבל מאפשר לבניין מרחב נשימה ללא צורך להידחק בין בניינים אחרים. המבנה משמש מרכז קהילתי מחוץ לגדר הקמפוס של האוניברסיטה, ונמצא מול הכניסה לבר-אילן שתהפוך בתכנון העתידי לכניסה הראשית.
פומגרין מסביר את התכנון של הבניין כעבודה במסות. "הבניין מורכב משלושה מלבנים. הנמוך משמש את הקפיטריה, כיתת לימוד וכן יציאה לחצר חיצונית שקועה. המלבן הגבוה הוא עמוד השדרה של המבנה. בו נמצאת מערכות התנועה העיקריות, מדרגות ומעליות. במלבן האמצעי, השלישי, נמצאות שתי כיתות לימוד ומשרדים.
"לשלוש מסות אלה הוחדרה מסה רביעית שמדמה ספר פתוח. המפגש בין המעטפות של המסות יוצר את הסיטואציות בבניין. במסה של הספר הפתוח נמצא האודיטוריום.
"בנוסף לעבודה במסות קיים עוד מחולל תכנוני. על המסות הקרין ליבסקינד מעין מבוך שבמרכזו אותיות בעברית. מכיון שההקרנה היא של דבר דו-ממדי על מרחב תלת-ממדי נוצרת התקפלות על הזוויות של הנפחים השונים. היכן שפגעה ההקרנה במסה נשארו קווים המתורגמים במבנה לחלונות, לקווי תאורה וכדומה".
ליבסקינד נוהג לתכנן בניינים בעלי צורניות מיוחדת וגם במרכז הכנסים בבר-אילן רוב הקירות מעוקמים במספר זוויות. עניין זה דרש מקבלנית הבניין, חברת אורתם סהר, לעבוד באופן צמוד עם מודד לאורך הקמת השלד.
את תוכניות הקונסטרוקציה לבניין תיכנן משרד המהנדסים Ovearup, שתיכנן בין השאר את מרכז פומפידו בפריז ובניין האופרה בסידני.
פרס מגיע לדרום יפו
אדריכל נוסף בעל שם בין לאומי המתכנן בארץ הוא מסימליאנו פוקסס. אדריכל איטלקי זה מתכנן ביפו את "מרכז פרס לשלום" בשיתוף עם יואב מסר ממשרד יואב מסר אדריכלים, האדריכל המקומי של הפרויקט. המרכז נמצא עדיין בשלבי בנייה.
מסר מספר ש"מרכז פרס לשלום" הוא בניין ציבורי שנבנה על שפת הים בעג'מי, בנקודה הדרומית ביותר של יפו.
האדריכלות של הבניין אינה מזרחית או מקומית אלא אחרת, אדריכלות שנובעת מתוכו. העיצוב הוא של קופסה שצדה המערבי פתוח לים ושלוש החזיתות האחרות מורכבות מפלטות אנכיות של בטון וזכוכית. התפישה של הפלטות האנכיות היוצרות שכבתיות מתייחסת לשכבות של היסטוריה, תרבות ויחסים בין אנשים. דרך השכבות חודר האור לבניין ובלילה הוא זוהר דרכן החוצה.
לדברי מסר, "הבניין מהווה עוגן בקצה הטיילת הדרומית של תל אביב. הוא עומד בפינת המגרש וסביבו גן של 7 דונמים המשמש גם גן ציבורי. בבניין עצמו יש פונקציות ציבוריות כמו ספריה מיוחדת שעוסקת בשלום, אודיטוריום שמשמש לסדנאות ולאירועים שונים. המבנה אינו מתנ"ס ותרומתו העיקרית היא לאוכלוסייה שגרה בסביבתו מתבטאת בגן".
על העבודה המשותפת עם פוקסס מספר מסר שהיא "הרפתקה אינטנסיווית ומעניינת. בגלל השיתוף עם אדריכל בעל שם מחו"ל אין פשרות שנפוצות בבנייה בארץ, ולכן מגיעים לאיכויות גבוהות של תכנון ופרטים".
כך לדוגמה היה צורך להפוך את רעיון השכבות של הבטון והזכוכית לבר-ביצוע. לשם כך תיכנן המשרד בישראל כ-600 פלטות שונות המרכיבות יחדיו את הבניין.
מסר מוסיף ש"פוקסס עשה את התכנון המוקדם, כלומר משלב הרעיון, הקונספט, לסקיצה הראשונית ולתוכנית הראשונית. משרד האדריכלים בארץ אחראי על תוכניות העבודה והיתרי הרישוי. התקשורת בין המשרדים התבססה בעיקר על מפגשים באיטליה וביקורים של עובדים במשרד באיטליה ושל פוקסס בעצמו בארץ. המשרד שלנו הוא בעל האחריות החוקית על הבניין".
המבנה של מרכז פרס לשלום זכה גם לביקורת של גורמים שונים שטענו שהוא נבנה קרוב מדי לקו המים ובעצם עובר על "חוק החופים" שאינו מאפשר בנייה בקרבה של פחות מ-100 מטר לים.
על טענה זו משיב מסר ש"הבניין עומד בדרישות החוק ונבנה בהתאם לתב"ע. הבניין אינו חורג מן ההיתרים והעירייה לא הקלה בגלל הגן או מפני שמדובר בב
פועלים זרים: גרסת התכנון והאדרכילות
שני שילה
14.4.2006 / 12:04