הנפילה המקסיקנית של גילתק

מאת יורם גביזון

בראשית יוני 2001 פירסמה חברת גילתק דו"ח כספי גרוע שהצביע על הפסד תפעולי של 10 מיליון שקל. רואי החשבון של החברה צירפו לדו"ח הכספי הערה שבה הם מביעים ספקות לגבי יכולתה של החברה לשרוד כעסק חי. התוצאות הכספיות העגומות עוררו את השאלה כיצד חברה בעלת התמחות ארוכת שנים בענף תשתיות התקשורת ומחזור של 237 מיליון שקל סופגת הפסד של 17 מיליון שקל ואינה מייצרת רווח תפעולי של שקל.

כחודש לפני פרסום התוצאות הכספיות לרבעון הראשון של 2001 קיבל יו"ר החברה, מנחם קופ, דו"ח מרון תבל, חוקר פרטי שמועסק על ידי החברה. תבל, כך עולה מהדו"ח, סבור שיש לו כמה הסברים לפערים התמוהים בין היקף הכנסותיה של החברה לבין הרווח ותזרים המזומנים שהיא מייצרת.

תבל מתאר בדו"ח שהגיש לקופ כיצד חברו לכאורה עובדים בכירים בראשות מנהל העבודה בפרויקט במקסיקו לקנוניה לגנוב מגילתק 1.5 מיליון דולר. מעורבותה של גילתק במקסיקו החלה כאשר זכתה במכרז של חברת התקשורת האמריקאית Nextel לבצע עבורה פרויקט של הקמת מתג תקשורת במקסיקו סיטי. הפרויקט היה כרוך בהקמת מבנה גדול שבו ימוקם המתג, ומכיוון שלגילתק אין ניסיון בבנייה חיפש קופ מנהל עבודה מנוסה בתחום זה. ידידה טובה של אשתו הכירה בינו לבין חנן רייזלר, שנבחר לביצוע העבודה וחתם על חוזה באמצעות החברה הפרטית בריטיש אנג'ינירינג שבבעלותו הרשומה באירלנד.

רייזלר, שהחל לעבוד ביולי 2000, קיבל לידיו את לוח הזמנים הצפוף של הפרויקט ותבע זכות חתימה על צ'קים של החברה בנימוק שהדבר ימנע סרבול ועיכובים מיותרים. רייזלר קיבל לידיו צוות עובדים בראשות המהנדס דוד טפר. שיתוף הפעולה עם טפר ויכולתו של רייזלר בניהול מו"מ עם ספקים הביאו להפחתה משמעותית ברמת ההוצאות המתוקצבות של הפרויקט. נראה היה שהכל הולך למישרין, עד שהחלו החריקות הראשונות.

רייזלר התגלה כמנהל מוכשר ומקצועי, אך יחסי האנוש שלו הביאו אותו למסלול של עימות עם רבים מהסובבים אותו. תבל כותב בדו"ח שרייזלר הרחיק ופיטר עובדים, ולא קיבל את מרותו של מנכ"ל גילתק מקסיקו, עמי ירימי, לשעבר עובד של אורמת תעשיות בדרום אמריקה, שמונה למנכ"ל כמה חודשים לאחר כניסתו של רייזלר לתפקיד מנהל העבודה.

בעקבות לחץ שהפעיל רייזלר הועבר משרד הפרויקט ממשרדי הנהלת גילתק במקסיקו סיטי לאתר שבו הוקם מתג התקשורת, ויכולתו של ירימי לעקוב אחר הקשר עם הספקים וקבלני המשנה פחתה באופן משמעותי.

מזגו הסוער של רייזלר עורר סכסוכים בינו לבין חברת נקסטל. הוא איים על מנהל הפרויקט מטעם הלקוח האמריקאי, עלב בעובדים המקסיקנים שלו וניסה לגרור את גילתק לתבוע את נקסטל בטענה שאינה עומדת בתשלומים וגורמת לנזקים בפרויקט.

מרמה ב-4 דרכים

כאשר הגיעו מנהליה הבכירים של גילתק למסקנה כי היחסים עם נקסטל עומדים על סף פיצוץ והחברה עלולה לאבד את הפרויקט, אורגנה בינואר 2001 ארוחת צהריים משותפת כדי ליישר את ההדורים. חוסר האמון והעוינות בין שני הצדדים מנעו את סיומה. גילתק מקסיקו המשיכה להתנהל על מים סוערים לקראת סיום הפרויקט, כאשר בפברואר 2001 גילה המנכ"ל ירימי כי עובדים של החברה מבקשים לעזוב אותה במהירות. כשדובב אותם הגיע למסקנה כי רייזלר פיתה אותם לעבור לחברה חדשה שהקים ושעמדה לקבל עבודות אחרות בתחום הבנייה והתשתית ולהתחרות בגילתק מקסיקו.

ירימי, שהחל לחשוד ברייזלר בעקבות סימנים לעלייה לא מובנת ברמת חייו, מיהר לדווח על הפרישה הסיטונית לקופ. יו"ר גילתק ניהל שיחה קשה עם רייזלר, שבסיומה אמר לו כי אינו מאמין לו ופיטר אותו. רייזלר מיהר לעזוב את המקום ושכח שקית מלאה במסמכים. "זו היתה הטעות הכמעט יחידה שהוא עשה", אומר תבל. השקית הכילה מסמכים שסייעו לעלות על עקבותיו של רייזלר ושותפיו בחברה. אלו מיהרו להיעלם מהמקום: המהנדס דוד טפר לא הגיב לקריאות חוזרות ונשנות, מנהלת החשבונות טניה מרטינס עזבה שלושה ימים לאחר מכן ובעקבותיה מפקח הביצוע איסידרו נברו והארכיטקטית איליאנה גליסיה.

עמי ירימי, שנכנס לחדרה של טניה מרטינס, גילה חשבוניות של חברת Construfin של הקבלן ארמנדו פרס. חשבוניות אלו הוגשו, אושרו ושולמו על ידי רייזלר בינואר 2001 עבור עבודות פיתוח שהיו מתוכננות להתבצע במארס-אפריל 2001. חשבוניות אלו עוררו את חשדו של ירימי, ובאותו שלב נקרא רון תבל לחקור את מעשיו של רייזלר בחברה. בסיוע משרד חקירות מקסיקני ומשרד חקירות אירי, ובסיועו של יוסי הופמן, מהנדס אזרחי ראשי בחברת גילתק, התחקה תבל אחר עקבותיו של רייזלר.

עיון במסמכי החברה גילה ראיות לכאורה לכך שרייזלר ושותפיו הוציאו מגילתק מקסיקו כסף במרמה ב-4 דרכים שונות. הגניבה הראשונה אירעה ככל הנראה בדצמבר 2000, תוך ניצול שהותו של ירימי בכנס מנהלי גילתק שנערך בישראל. טניה מרטינס מסרה על פי החשד לרייזלר על יתרת החשבון של החברה והתזרים הצפוי. רייזלר, כחותם יחיד, הוציא צ'ק לפקודתו של ארמנדו פרס, קבלן עפר, כנגד עבודות ניקוז, בנייה ויציקה שביצעו קבלנים אחרים; עבודות שלא הוא ביצע וגם לא היו בתחום ההסכם שלו עם גילתק.

44 אלף דולר הפכו ל-444 אלף

ארמנדו פרס הוכיח את יכולתו לא רק בקבלנות עפר. פרס קיבל מגילתק שני צ'קים בסכום של 444 אלף דולר והעביר אותם לחברת Constructora y Administradora שבבעלות האחים איזק ואליאס כהן, כנגד חשבונית על בניית קירות תומכים מבטון מזוין. ירימי ניגש למשרדם של שני האחים, שלא היו מודעים לאירועים בגילתק מקסיקו, וגילה שתחום התמחותם אינו קירות תומכים, אלא כיבוס כספים. בשיחה שהקליט עם השניים שיכנע אותם ירימי להוציא חשבוניות נוספות לגילתק, לא לפני שקיבל מהם מסמכים על המסלול שעשו הכספים לאחר שיצאו ממכבסת האחים כהן.

מהחומר שליקט ירימי אצל השניים התברר כי קבלן העפר ארמנדו פרס היה צרכן ותיק של החשבוניות המזויפות שהנפיקה לו חברת Constructora y Administradora. שני הצ'קים הועברו לחברה והופקדו, לאחר ניכוי עמלה של 3%, בחשבון של בריטיש אנג'ינירינג בדבלין ובחשבונה של חבר