חברות בארה"ב מצמצמות את כיסוי הוצאות המשפט לעובדים הנאשמים בפלילים

מספר חברות בארה"ב שינו באחרונה את הנוהגים המקובלים בהן למימון היעוץ והיצוג המשפטי של בכיריהן. זאת, על רקע משפטים פליליים רבים נגד בכירי חברות המאשימים אותם בהונאות למיניהן. אך עתה, החלה המערכת המשפטית בארה"ב לבחון את הנושא ולבקר את צמצום תשלומי השירותים המשפטיים בחברות אלו. כך לפי דיווח בעיתון "ניו יורק טיימס".



בשבוע שעבר הורה שופט פדרלי על שימוע במשפט נגד מומחי מס לשעבר בחברת החשבונאות KPMG, שנועד לבחון האם התובעים הפעילו לחץ בלתי הולם על החברה על מנת שתפסיק לשלם את הוצאות המשפט של הנאשמים.



בחודש שעבר העניק שופט פדרלי ארכה לבכירים לשעבר בחברת אנטראסיס נטוורקס, במשפטם על רקע חשד ללחץ בלתי הולם על החברה להפסיק לשלם את הוצאות המשפט שלהם. מאז, חזרה החברה לשלם את הוצאות המשפט של עובדיה לשעבר.



ואלו אינן החברות היחידות שמצמצות את תשלומי הוצאות המשפט. הלתסאות למשל, חברת שירותי הבריאות שהמנכ"ל לשעבר שלה ומייסדה, ריצ'רד סקראשי, הואשם בהונאה אך זוכה מכל 36 סעיפי האישום הפליליים נגדו, צימצמה גם היא באופן משמעותי את תשלומי הוצאות המשפט שהיא מממנת לבכיריה. בין הלתסאות לסקראשי ניטש עתה קרב על תשלום הוצאות המשפט שלו - סקראשי תובע 100 מיליון דולר בגין הוצאות אלה, ואילו החברה טוענת כי זהו "ניסיון נוסף שלו לבזוז את קופת החברה".



השינוי בנוהג לשלם הוצאות משפט לעובדים - נוהג שהיה מקועקע בתקנוני חלק מהחברות - ואף מעוגן בחוקים מדינתיים במספר מדינות בארה"ב, מגיע על רקע הפעולה הגורפת של משרד המשפטים האמריקאי נגד הונאות בחברות.



ב-2003, קבע סגן שר המשפטים דאז, לארי תומפסון, מערך של קווים מנחים לפעולה נגד הונאות. קווים מנחים אלה, המכונים "מזכר תומפסון" כוללים סדרת גורמים שתובעים יכולים לקחת בחשבון כאשר הם מחליטים האם לבקש הגשת כתב אישום נגד חברה. גורם אחד שכזה הוא האם החברה מממנת את היעוץ המשפטי עבור עובדים החשודים בהונאה. עבור חברות רבות, הגשת כתב אישום היא איום ממשי על קיומן - כפי שהיה עבור חברת ראיית החשבון של אנרון, ארתות אנדרסן, שקרסה על רקע המאבק המשפטי בו היתה מעורבת.



אך כיום מתעוררת ביקורת על הנחיה זו, שלטענת עורכי דין - וככל הנראה גם לדעתם של שופטים פדרליים מסויימים - פוגעת בזכות הנאשמים לייצוג משפטי הולם, זכות המעוגנת בחוקה האמריקאית. בכירים במשרד המשפטים מכחישים כי ההנחיה משמשת לכופף את ידי החברות ולאלצן להפסיק לממן את הוצאות המשפט של בכיריהן. בנוסף, הם טוענים כי המזכר נועד לשימוש פנימי בלבד, ולא כאמצעי לחץ על חברות.



מנגד, יש הטוענים כי דווקא מנכ"לים ובכירים אחרים בחברות גדולות יכולים להרשות לעצמם לממן סיוע משפטי, ואילו נאשמים מן השורה אינם מסוגלים לממן את אותה רמת סיוע משפטי. אלה טוענים כי הבכירים מקבלים טיפול מועדף לעומת מקרים פליליים רגילים, וכי דווקא צמצום הסיוע המשפטי מטעם החברות מאזן במידה מסויימת את האפליה.