חברות הירקות הקפואים ייאלצו להשיב על האשמתן בקרטל תיאום מחירים

טענה נוספת של הנאשמים התמקדה בזמן הרב שחלף למן ביצוע העבירות ופתיחת החקירה (2001) ועד להגשת כתב האישום (2005). שיהוי זה גרם להם לדבריהם לסבל רב הפוגע בתחושת הצדק. לדברי השופט אכן עברו שנים ארוכות מאז תחילת הפרשה, ואולם כאשר מדובר בעבירות כלכליות, אין זה פרק זמן בלתי סביר. יתרה מכך, במהלך החקירה לא זכו החוקרים על פי רוב לשיתוף פעולה - דבר שגרם להתארכותה. לדבריו, האינטרס הציבורי מחייב את מיצוי הדין ומתן מסר לקהילה העסקית כי אין ניתן להימלט מן הדין בחסות טענה של שיהוי.



אף טענתם של הנאשמים כי המעשים המיוחסים להם מהווים זוטי דברים, מאחר שהיקף הפעילות הקרטלית המיוחסת להם הינה שולית ביחס לכלל הפעילות המסחרית שהם מנהלים (בממוצע נגעה הפעילות הקרטלית לכ-4% מכלל לקוחות החברות הנאשמות), נדחתה על ידי בית המשפט. לדבריו, שוד בנק איננו זוטא גם אם נשדד בנק אחד בלבד.



בסוף החלטתו העיר בית המשפט, כי אף שהטענות של הנאשמים נדחו, הרי שמרביתן השאירו טעם מר. לדבריו, אומנם אין בטענות הנאשמים די כדי למנוע את מיצוי הדין עימם, דבר המתחייב מהאינטרס הציבורי, אך האפקט המצטבר שלהן יקבל את הביטוי ההולם במהלך המשפט.



יצוין כי לפני כחודש דחה השופט סולברג טענה מקדמית נוספת של חברות הירקות הקפואים ומנהליהן, במסגרתה גרסו כי יש לבטל את כתב האישום נגדם לאור תחולת "הפטור החקלאי" הקבוע בחוק ההגבלים העסקיים. בית המשפט קבע אז כי הירקות המוקפאים אינם תוצרת חקלאית, אלא מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית.