כיצד בנק הפועלים גילח לי 2% מהפיקדון

גם אם אתם מרגישים שאתם לא מבינים בהשקעות ומעדיפים לתת את כספכם למנהל מקצועי, יש דבר אחד חשוב שאתם יכולים לעשות כדי לשפר את התשואה של ההשקעות שלכם: לוודא שמישהו לא "מגלח" לכם חלק ניכר מהרווח.



לא, לא מדובר בגנבים - לפחות לא רעולי פנים שנכנסים לביתכם בלילה, פורצים את הכספת ובורחים עם המזומנים. אבל כאשר רואים את רווחי הענק של הבנקים והברוקרים, ואת משכורות המנהלים שלהם, צריך להיות ברור לכולם כי מישהו כאן חוגג על חשבון הלקוחות שלו.



ענף ההשקעות הוא מדע של פרטים קטנים ושל מספרים חד ספרתיים. מנהל ההשקעות שלכם, אם הוא ישר, מנסה במקרה הטוב להשיג עוד 3%-2% מעבר למה שהייתם יכולים לקבל בלי לקחת סיכון. בעולם שבו תשואות של איגרות חוב ממשלתיות חסרות הסיכון מניבות תשואה של 5% - אתם צריכים להיות מרוצים ממנהל שיספק לכם 7% או 8%. אם קיבלתם 10%, עליכם להודות לאלוהי המזל שחייך אליכם. 2% עד 3% יותר - זה הסיפור, אבל הוא שווה את הכל.



דוגמה מספרית פשוטה תוכיח זאת. נניח שאתם מתחילים חיסכון עם 100 אלף דולר, יש לכם משמעת עצמית ואתם לא נוגעים בו במשך 20 שנה. אם התשואה השנתית הממוצעת תהיה 4.5%, יהיו בידכם בסוף התקופה 246 אלף דולר. לא רע, אבל אם התשואה תהיה 8% יסתכם החיסכון ב-493 אלף דולר, בדיוק פי שתיים! כל עשירית אחוז שווה כאן עשרות אלפי שקלים.







אלא שכל המאמצים שלכם לא שווים הרבה אם אתם נותנים למערכת הפיננסית לגלח מכם את האחוזים הבודדים האלה, וזה בדיוק מה שהבנקים עושים לכם כל יום. הנה שלוש דרכים שבהן הבנקים שוחקים לכם את התשואה, וכיצד ניתן להתמודד עמן.



1. רכשתם פיקדון שקלי שמתחדש אוטומטית? היזהרו מהבנק. פיקדון שקלי הוא תמיד רעיון השקעה גרוע מול החלופה של מק"מ, אבל כאן הבנק מבצע חטא על פשע. הנה: התקשרתם לבנק, ניהלתם מו"מ עם הפקיד, קיבלת תשואה שנראית לכם סבירה, וסגרתם את הכסף לשבוע (או ליום, או לחודש). אלא שעם החידוש האוטומטי, תגלו שהבנק הוריד לכם את הריבית בחצי. רוב האנשים פשוט לא שמים לב ומפסידים כסף רב. במקרה אישי שקרה לי, בבנק הפועלים, הופחתה הריבית מ-4% ל-2%. למה? ככה! כי לא כתוב שאסור להם. הפתרון: להיזהר מהבנקים כמו מאש: לבדוק כל שורה, כל ריבית, כל חיוב, כל עמלה - בעיקר סביב מועדי "חידושים".



2. דמי שמירת ני"ע: עוד שערורייה. הבנקים בישראל גובים מהלקוחות עמלות "דמי שמירה" בשיעור של 0.5% - גם אם הכסף כלל לא מנוהל על ידם והם אינם עושים דבר בעבורכם. העמלה הזו נגבית על הכל: על מניות, על איגרות חוב וגם על מק"מ וקרנות נאמנות. הפתרון: להתמקח, לצעוק, לאיים שתעברו למקום אחר, עד שיפחיתו את העמלה. זה עובד, ואם התיק שלכם מספיק גדול, הבנקים יורידו לכם את דמי השמירה ל-0.1% או אפילו יוותרו עליהם לחלוטין.



3. היזהרו מדמי פעולה בני"ע על אירועים מיוחדים. הנה דוגמה: ניהלתם מו"מ קשוח עם הבנק, התעקשתם, התווכחתם, והוא הוריד לכם את עמלת הקנייה-מכירה ל-0.1% - עמלת המינימום. אתם מרגישים טוב: "שיחפשו להם פרייאר אחר", אתם אומרים לעצמכם בגאווה. אלא שהבנק דווקא מצא פרייאר - אתם. מדוע? רובכם לא הקפדתם לנהל מו"מ ולקבוע מראש את שיעור העמלה באירועים כמו תשלום דיווידנד או תשלום ריבית באיגרת חוב. ה"מחשב" של הבנק יגבה מכם, כמובן, עמלה מירבית של 0.3%, וזאת בעבור פעולה טכנית לחלוטין. הפתרון: לנהל מו"מ גם על סעיפים אלה.



לבנקים יש עוד עשרות עמלות, טריקים ותרגילים לסחוט מכם כסף, רובם מבוססים על כך שאין לכם מושג מהם, ושהם נראים קטנים מדי מכדי להתמקח או לעסוק בהם. אבל מה שנראה קטן היום מצטבר מחר לכסף גדול: אם נחזור לדוגמת החיסכון שלנו - 100 אלף דולר לעשרים שנה בתשואה של 8% - נגלה שעמלה שנתית כוללת המצטברת ל-1% מהחיסכון שלכם תהיה שווה בסוף התקופה בדיוק 100 אלף דולר. אז מי יקבל אותה: אתם או הבנק?