סגן מנהל סניף בבנק למסחר: לאתי אלון היתה יד חופשית בבנק- בגיבוי המנכ"ל

מנחם רוזנברג, סגן מנהל סניף תל אביב בבנק למסחר בין השנים 2000-1995, הגיש השבוע כתב הגנה בתביעה שהגיש כונס הנכסים הרשמי, עו"ד שלמה שחר, בתפקידו כמפרק בנק למסחר, נגד 35 האחראים לכאורה לקריסת הבנק באפריל 2002 ובכללם רוזנברג.



כתב ההגנה של רוזנברג, שהוגש באמצעות עורך הדין ערן פלס, נפתח בטענה מרכזית של רוזנברג שלפיה אמות המידה שעליהן מבוסס כתב התביעה, הן אמות המידה המקובלות היום, בעוד שהעבודה בבנק למסחר נהגה על פי אמות המידה שהיו נכונות לאותו מועד, וששררו בכלל מערכת הבנקאות בישראל, לרבות בבנק למסחר.



רוזנברג מתאר בהגנתו מצב של כמעט אנרכיה בבנק למסחר. לדבריו נהלים שנהגו בבנק לא היו כתובים ובכירי הבנק התעלמו מדו"חות פנימיים וחיצוניים. רוזנברג ממעיט מחלקו בכל אלה, שכן לדבריו, הוא לא היה שותף לקביעת הנהלים. לטענת רוזנברג, הוא רק ביצע את הנהלים כפי שמנהליו ציפו ממנו לעשות.



לטענת רוזנברג, אתי אלון היתה בעלת "כוח רב" בבנק והיתה אשת אמונם של מנכ"ליו בתקופות השונות. לדבריו, אלון היתה "בעלת בית" במשרד המנכ"ל, ואף היתה רשאית להפריע לו במהלך ישיבות חשובות. המנכ"ל, משה ליבוביץ, כך נטען, "נתן יד חופשית לכל פעולותיה".



לפי הנטען, התקבלה דרישתה של אלון להיות היחידה שתהא רשאית לעדכן לקוחות על מצב חשבונותיהם ודבריה נתפסו בבנק כדבריו של המנכ"ל עצמו. הגיבוי המוחלט וחופש הפעולה שניתנו לאלון על ידי שדרת ההנהלה הבכירה בבנק, הכתיבו לדבריו את אופן ההתנהגות כלפיה גם על ידי שאר עובדי הבנק, לרבות התנהגותו כסמנכ"ל.



רוזנברג מתאר גם שורה של דו"חות פנימיים וחיצוניים שבהם לא נתגלתה המעילה של אלון. לפיכך, הוא טוען, הוא לא יכול היה להיות מודע לה. כמו כן, לדבריו, ההנהלה נקטה בסחבת בכל הנוגע לעדכון הנהלים בבנק. על פי הטענה, כתב התביעה הוגש בשיטת "מצליח", כאשר כל מי שקרוב לעניין, אפילו באופן עקיף ביותר, נתבע, כדי שהאחריות תוטל בסופו של דבר על כמה.



כתב התביעה בסך יותר מ-271 מיליון שקל נגד רוזנברג והנתבעים האחרים הוגש ביוני 2005. התביעה מייחסת לנתבעים אחריות ישירה ועקיפה, במעשה או במחדל, לקריסת הבנק. בתביעה מתוארים סוגי האחריות השונים של הנאשמים לביצוע הגניבה מהבנק. רוזנברג נמנה על מעגל אחריות שני לגניבה, בתור הדרג הניהולי הפנימי שנכשל בפיקוח על פעולות אתי אלון. לפי התביעה, מעשי הגניבה לא היו מתאפשרים אלמלא רשלנות חמורה של גורמים אלו.