דו"ח של מרכז אדוה: מאז 2001 נרשמה ירידה בשכר לשעת עבודה במגזר העסקי והציבורי

מאת חיים ביאור ורותי סיני



מאז 2001 נרשמה ירידה בתמורה המשולמת לשכירים לשעת עבודה במגזר העסקי והציבורי כאחת. כך עולה מדו"ח של מרכז אדוה, העוסק בחקר האי-שוויון בחברה, ל-2005.



מהדו"ח, שהוכן על ידי ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, עולה כי הירידה בתמורה לשעת עבודה התחילה בשנות האינתיפאדה, אך המגמה לא השתנתה באופן משמעותי בשנות הצמיחה שבאו אחריה. התמורה לעבודה כיום עדיין נמוכה משהיתה ב-2000 וב-2001.



לעומת זאת, נאמר בדו"ח, בעוד שבשנים 2003-2001 שיעורי הגידול בתוצר לשעת עבודה היו נמוכים וב-2002 התוצר אף ירד, ב-2005-2004 נרשמו שיעורי גידול נאים. "לפיכך, גל הצמיחה הנוכחי מתאפיין בכך שהגידול בערך המיוצר על ידי העובדים גבוה מהגידול בתמורה שהם מקבלים. הדבר נכון לגבי המשק כולו", כותבים עורכי הסקירה.



עוד עולה מהנתונים כי חלקם של המעסיקים בהכנסה הלאומית גדל בעוד שחלקם של העובדים מתכווץ. ב-2000 חלקם של המעסיקים היה 9%, ב-2002 חלקם ירד ל-4% בעקבות האינתיפאדה והמיתון, וב-2005 עלה ל-10%. לעומת זאת, חלקם של העובדים היה 75% ב-2000, ירד ל-73% ב-2003 וירד ל-70% ב-2005.



"דומה כי הצמיחה אינה מחוללת, לפחות עד כה, את התמורות המצופות והמובטחות: בעוד שהצמיחה מביאה עמה גידול חד בחלקם של בעלי ההון בהכנסה הלאומית, חלקם של העובדים מצוי בירידה", כותבים סבירסקי וקונור-אטיאס.



עוד מציינים מחברי הדו"ח, המתבסס בעיקר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטוח הלאומי, כי בעוד ששכר המאיון העליון גדל ב-20 השנים האחרונות ב-39%, שכרם של מקבלי שכר נמוך (עד שני שלישים מהשכר החציוני) גדל רק ב-7%. ב-2004 קיבלו בעלי השכר הנמוך 8% מהשכר במשק, ושכירים מהמאיון העליון קיבלו 6% מהשכר. אבל המאיון העליון כולל רק 1% מכלל השכירים - וקבוצת השכר הנמוך מהווה 26% מהשכירים.



65% מהמשרות החדשות - חלקיות



בעשור שבין 94' ל-2003 (השנה האחרונה שלגביה התפרסמו נתוני הביטוח הלאומי) קבוצת משתכרי שכר מינימום גדלה ב-30%, והקבוצה ששכרה נע בין שכר המינימום לשכר הממוצע (בערך בין 3,300 ל-7,000 שקל) הצטמקה ב-17%.



מאז חידוש הצמיחה ב-2003 נוצרו 195 אלף משרות חדשות, 65% מהן חלקיות. ב-2005, לראשונה מאז 2002, עלה מספר המשרות החדשות המלאות על אלה החלקיות. עם זאת, מספרן של המשרות המלאות - כמעט 54 אלף - לא הגיע למספרן ב-69 - 2000 אלף.



מהדו"ח עולה כי בקרב הגברים, השכר לפי שעה ירד במעט מאז 2000, ואילו בקרב הנשים הוא עלה במעט. שכר הגברים ירד בששה מתוך שבעה ענפי משק נסקרים, כאשר הענף היחיד שבו עלה הוא התעשייה. שכר הנשים, לעומת זאת, עלה בענף התעשייה ובענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים, אך ירד בענפי השירותים העסקיים, החינוך ושירותי בריאות. שכר הנשים נותר ללא שינוי בשירותי אוכל, אירוח ומסחר ובענף הרכב.



השכר לשעה הנמוך ביותר הוא בענף שירותי אירוח ואוכל - 24.5 שקל לנשים ו-27.2 שקל לגברים. השכר הגבוה ביותר משולם בענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים - 51.2 שקל לנשים ו-69.5 שקל לגברים. ככל שרמת השכר גבוהה יותר, כך גדל פער השכר בין הגברים לנשים: הפער הגדול ביותר בשכר בין שני המינים הוא בענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים (26%), בעוד שהפער הקטן ביותר הוא בענף שירותי אירוח ואוכל (10%).



לפי נתוני אדוה, פערי השכר המתרחבים מלווים בהבדלים בכל הנוגע לתנאים הסוציאליים של העובדים והעובדות. בעוד שבענף ההיי-טק הסכומים המשולמים על ידי המעסיק כהטבות סוציאליות שווים ל-21.4% מכלל השכר של העובדים, בענף התעשייה המסורתית התשלומים הסוציאליים מהווים רק 15.9% מהשכר.



לפי מחברי הדו"ח, ההיי-טק אינו נושא עמו בשורה עבור מרבית האזרחים הישראלים. ב-2005 כולה הצטרפו לתעשיות ההיי-טק (לא כולל שירותי היי-טק) רק 4,100 עובדים חדשים.