למאבק בתאונות דרכים יש מאפיינים של פרויקט לאומי, והגדרה שלו ככזה אמורה לקדם אותו בסולם העדיפויות הלאומי. כך קובע דו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי). אלא שכפי שהתברר, בשנים 2003 ו-2004 למשל, לא כללו משרד התחבורה ומשרד החינוך את המאבק בתאונות הדרכים ברשימת יעדיהם העיקריים למרות ההצהרות של העומדים בראשם.
"ועדת לנגנטל וועדת שיינין הטעימו כי יש להתייחס לתאונות הדרכים כאל יעד לאומי", נכתב בדו"ח. "ראש הממשלה ושר התחבורה הצהירו פעמים מספר כי המאבק בתאונות הדרכים בישראל הוא אחד היעדים הלאומיים המרכזיים, והנושא יוצב בראש סדר העדיפויות הלאומי ובראש סדר העדיפויות במשרד התחבורה. גם חוק המאבק בתאונות הדרכים, שהקים את הרשות הלאומית, מעיד על כך שמדובר ביעד לאומי חשוב. למרות זאת, משרד התחבורה, שהוא המשרד העיקרי האחראי לטיפול בנושא, לא הציע לוועדות השרים הנ"ל את המאבק בתאונות הדרכים כפרויקט לאומי".
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
בנובמבר 2004 פורסמה הצעת חוק "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים" שיזמה הממשלה. מטרת החוק היתה להקים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כתאגיד עצמאי ולקבוע את תפקידיה על פי המלצות ועדת שיינין. ואולם, קובע הדו"ח, בשל חילוקי דעות בין משרד התחבורה למשרד האוצר לא הסתיימו הליכי החקיקה עד תום הביקורת. החל מ-2002 קובע המבקר, הרשות הלאומית אינה פועלת במסגרת תוכנית רב-שנתית. תוכנית העבודה השנתית ל-2005 שהגישה הרשות לכנסת, לא היתה שלמה. בנוסף, עד מועד סיום הביקורת, לא הוכנו תוכניות הסברה מיוחדות למגזרים ששיעור התאונות בהם גדול יותר משיעורם באוכלוסייה: חרדים, ערבים, עולים חדשים וקשישים.
המבקר קובע עוד, כי הרשות לא הצליחה לעמוד במטלות שהוטלו עליה, בשל הפער בין המטרות שלשמן הוקמה לבין הכלים שניתנו לה. "לרשות אין סמכות לקבוע לגופים שהיא מתקצבת סדר עדיפויות בנושאי תקציב ותוכניות עבודה, אין לה סמכות לאכוף פיקוח על משרד התחבורה עצמו בכל הנוגע להשקעות בתשתית בטיחותית, ואין לה יכולת לפקח על ביצוע התקציב שהיא מעבירה למשרדי ממשלה ולגופים אחרים", נכתב בדו"ח.
כבר בתחילת שנות ה-90, קובע המבקר, החליטה הממשלה להפוך את החינוך לבטיחות בדרכים למקצוע חובה מגן הילדים ועד לכיתה י"ב, וללמדו 30 שעות בשנה. "למרות זאת, קבע משרד החינוך לקראת שנת הלימודים התשס"ד שיש ללמוד בטיחות בדרכים רק ב-4 מ-13 שנות הלימוד, וגם בהן נלמד המקצוע בפחות ממחצית מכלל הכיתות. בשנת הלימודים האמורה למדו רק כ-13% מהכיתות חינוך לבטיחות בדרכים; במגזר החרדי נכללה הפעילות בתחום זה רק ב-7.2% מבתי הספר", נכתב.
בנוגע לתאונות הקשורות בהסעת תלמידים קובע המבקר, כי משרד החינוך לא ריכז נתונים על תאונות הקשורות בהסעות תלמידים, לא דרש שידווחו לו עליהן ולא הקים מנגנון לאיסוף נתונים עליהן. "בהיעדר נתונים אין בידי משרד החינוך תמונה מלאה על הגורמים לתאונות שמעורבים בהן תלמידים משתתפי הסעות, דבר העשוי להגביל את יכולתו להתמודד עם הנושא", נכתב.
הגורם האנושי
אחד הגורמים העיקריים לתאונות דרכים, קובע המבקר, הוא "הגורם האנושי" - אי-מיומנות של נהגים ואי-ציות שלהם לחוקי התעבורה. הפיקוח של רשות הרישוי על בתי ספר לנהיגה ועל מורי הנהיגה, כך נקבע בדו"ח, הוא חלקי. בשנים 2004-2003 לא פיקחה רשות הרישוי על שיעורי הנהיגה וגם לא נקטה אמצעי אכיפה נגד בתי ספר לנהיגה שלא חידשו במשך שנים את רשיון בית הספר.
"על רשות הרישוי להגביר את הפיקוח על בתי הספר לנהיגה ומורי הנהיגה, וליישם את המלצות הוועדות השונות שטיפלו בנושא הכשרת הנהג כדי להבטיח סדרי לימוד נאותים והקניית ידע מתאים לתלמידי הנהיגה", נכתב.
עוד מצא המבקר, כי רשות הרישוי אינה מקיימת בקרה שוטפת כדי למנוע את הפרצות המאפשרות זיוף רישיונות נהיגה. "על משרד התחבורה לפעול ללא דיחוי למחשוב תהליך הנפקת רישיונות הנהיגה ולהכנסת אמצעי זיהוי יעילים לאימות זהותם של תלמידי נהיגה ונהגים, כדי לצמצם ככל האפשר את האפשרויות להשיג רישיון נהיגה שלא כדין".
לפי נתוני הלמ"ס, המעורבות של כלי רכב כבדים בתאונות דרכים רבה יחסית. על משרד התחבורה, קובע המבקר, להביא לשינויים בהוראות החוקים והתקנות החלים על כלי רכב כבדים כדי שניתן יהיה לאכוף אותם ביעילות ולקבוע מדד בטיחות לחברות הובלה.
אחד האמצעים המרכזיים להתמודדות עם התאונות, קובע המבקר, הוא חקירתן על ידי בוחני תנועה במשטרה. המשטרה, כותב המבקר בדו"ח, חוקרת רק חלק קטן מהתאונות שבהן היו נפגעים - 18% בשנת 2004. על פי נוהלי המשטרה, על בוחני התנועה לחקור את כל תאונות הדרכים, שבהן נפגעו המעורבים באורח קטלני או קשה, וחלק מהתאונות שבהן נפגעו המעורבים באורח קל או שנגרם בהן נזק בלבד. לפי הדו"ח, המשטרה פתחה בשנת 2004 כ-105 אלף תיקי תאונות דרכים, אבל חקרה רק כ-18% מהם.
אשר לנהגים המבצעים עבירות תנועה רבות, המשטרה לא ניתחה את המאפיינים שלהם, לא קבעה קריטריונים ל"נהג מועד" ולא הכינה תוכנית להתמודדות עם נהגים אלה. כמו כן, היא לא גיבשה דרכי פעולה לאיתור יזום של מי שנוהגים אף שרישיונם נפסל כדי למנוע המשך נסיעתם. גם משקלם המצטבר של הליקויים הנוגעים לשיטת הניקוד החדשה מצביע על כך שהיא לא השיגה את מטרתה - לשפר את התנהגותם בכבישים של נהגים שביצעו עבירות רבות. על משרד התחבורה לבחון בהקדם את יעילות השיטה תוך עריכת מחקר מקצועי מקיף בשיתוף עם המשטרה והאקדמיה.
מבקר המדינה: הרשות לבטיחות בדרכים נכשלה ביעדיה
שרון קדמי
9.5.2006 / 19:13