מחר לפני 41 שנים: וורן באפט הצעיר רוכש השליטה ביצרנית מוצרי הלבשה אלמונית בשם ברקשייר התאוויי

מחר לפני 41 שנים, ב-10 במאי 1965, רכש וורן באפט הצעיר את השליטה בחברה אלמונית בשם ברקשייר האתוויי, אשר החזיקה אז בכמה חברות טקסטיל.



באפט ביצע את הרכישה על רקע תסכולו מכשלון מאמציו, לשכנע חברות השקעות בוול סטריט לאפשר לו לנהל תיק השקעות שיהיה מבוסס על גישת הערך (value investing), שאותה למד ממורהו באוניברסיטת קולומביה, פרופ' בנג'מין גראהם.



מאז אותה רכישה, הצליח באפט להעלות את ערכה של ברקשייר בכל שנה ב-21.5% בממוצע, והפך את החברה לענקית החזקות בשווי של כ-136 מיליארד דולר. באפט, שהוא כיום המשקיע החשוב בעולם והאיש השני בעושרו בעולם, רכש ביום שישי באמצעות ברקשייר 80% מחברת ישקר של משפחת ורטהיימר הישראלית בתמורה ל-4 מיליארד דולר במזומן, בעסקה המשמעותית הראשונה שהוא מבצע מחוץ לגבולות ארה"ב.



ב-1956 ייסד באפט שותפות להשקעה במניות עם 5,000 דולר מכספו ו-10,000 דולר מכספי חברים. כ-10 שנים מאוחר יותר רכש, באמצעות שותפות זו, את ברקשייר התאוויי. החברה, שהוקמה ב-1889, ייצרה בשנות ה-30 של המאה העשרים 25% מכלל הכותנה בארה"ב, וצרכה 1% מתוצרת החשמל של ניו אינגלנד. לאחר מלחמת העולם השנייה החלה לדעוך ולצבור הפסדים.



ב-1967 רכש באפט, באמצעות ברקשייר, את חברת הביטוח אינדמניטי. ברבות הימים נהפכו עסקי הביטוח לסימן ההיכר של באפט, וכיום כולל תיק ההשקעות של ברקשייר קבוצה גדולה של חברות ביטוח, שמספקות את המנוף הפיננסי העיקרי של הקבוצה. ב-1969 פורקה שותפות באפט.



וורן באפט, בנו של ברוקר וחבר קונגרס, נולד ב-1930 באומהה נברסקה, שבארה"ב. העיר, שבה הוא חי עד היום, שימשה השראה לתואר הבלתי רשמי שהוענק לו בקהילת המשקיעים: "האורקל מאומהה". בגיל 11 החל את פעילות ההשקעה ה"אמיתית" במניות, כשרכש 3 מניות של חברה המספקת שירותים עירוניים.



בגיל 17 הוא החל ללמוד בוורטון ואחרי שנתיים עבר לאוניברסיטת נברסקה. לאחר שלא התקבל להרווארד, נרשם לקולומביה שבניו יורק. ב-1951 הוא החל ללמוד אצל פרופ' גראהם, מומחה להשקעות בזכות עצמו. השיטות שלמד אצל גראהם לפני 50 שנה משרתות אותו גם כיום כשהוא בוחן השקעות. אקסיומת ההשקעה של גראהם גורסת כי השקעה במניות צריכה להיות מבוססת על ניתוח כמותי שמאתר חברה שבה הערך הפנימי (Intrinsic Value) גבוה ממחיר מניותיה בשוק. ערך פנימי הוא ערך המזומנים שחברה אמורה להפיק לאורך חייה. האקסיומה גורסת עוד, כי מידת הפופולריות של מניות אופנתיות אינה כלי רלוונטי לניהול השקעות, וכי שוק המניות יודע לפצות משקיעים סבלניים.