השחקן והבמאי יוסי בנאי מת היום לאחר מחלה, בן 74. בנאי נולד ב-1932 בירושלים. עד יומו האחרון נהג לחזור לשכונת מגוריו בשוק מחנה יהודה. מעולם לא למד באופן מסודר, ולמעשה אפילו לא סיים בית ספר יסודי - הוא למד עד כיתה ו'.
בנאי הסביר זאת בכך שלא אהב, או ליתר דיוק תיעב, מסגרות. הבריחה הזאת ממסגרות באה לידי ביטוי מאוחר יותר גם בקריירה האמנותית שלו, כשסירב לתקוע יתד ונע תדיר מהתיאטרון הממסדי למסחרי.
בתחילת שנות החמישים למד בנאי משחק במשך שלוש שנים אצל המורה הידועה פאני לוביץ', ואת דרכו בתיאטרון החל בהבימה בתפקידי ניצבים ואחר כך בתפקידי אופי קטנים. בהמשך הכיר את הסופר והמחזאי נסים אלוני ואת השחקן אבנר חזקיה.
בין השלושה נרקמה חברות, והם עזבו יחד את תיאטרון הבימה ונסעו לפאריס למשך שנה. עם שובם, בסוף שנות השישים, הקימו עם שחקנים נוספים את תיאטרון העונות. בתחילת הקריירה הופיע בנאי גם בקולנוע, בסרטו של זאב חבצלת "חבורה שכזאת" וב"הגלולה" של דוד פרלוב, על פי תסריט של אלוני.
בעקבות התקופה ההיא בפאריס הכיר בנאי לקהל הישראלי את שירי ז'ורז' ברסאנס בערב שהועלה לפני שלושים שנה בהפקתו של יעקב אגמון, והיה להצלחה גדולה. המפגש בין בנאי לאלוני נתן רישומו לאורך כל הקריירה שלו. תפקידיו הבולטים בתיאטרון היו במחזותיו של אלוני: "הנסיכה האמריקאית", "בגדי
המלך", "הצוענים של יפו", "אדי קינג", "הכלה וצייד הפרפרים" ו"הנפטר מתפרע".
בנאי הופיע במרבית התיאטרונים. בהבימה הוא גילם את פר גינט במחזהו של איבסן, ושיחק בתפקיד אצדק, ב"מעגל הגיר הקווקזי" של ברטולד ברכט, ובתפקיד אדי קרבונה, ב"מראה מעל הגשר" של ארתור מילר; בקאמרי גילם את מסייה ז'ורדן במחזה "גם הוא באצילים" מאת מולייר; בתיאטרון האוהל הוא שיחק את ז'אן במחזה "הצמא והרעב" מאת יוג'ין יונסקו; בתיאטרון חיפה שיחק את גליליאו, במחזהו של ברכט "גליליאו", ובאחרונה הופיע בבית לסין בהצגה "אמנות".